בינת אדם, שער איסור והיתר צח

1שאלה אשה לקחה רבע ליטרא שומן לעשות מולייתא לשבת קודש שקורין (קוגיל) ומלחה כדין ובראותה שהוא מעט לקחה עוד רבע ושכחה ולא מלחה ועשתה המולייתא משניהם ואפתה אותה מע"ש בכלי כנהוג ואח"כ הטמינה אותו לשבת בקדירה והניחה בתוכה בשר ורוטב בענין שכנגד הרבע יש ס' בין הכל אך כיון שהמולייתא נעשית נבלה שאין בה לבדה ס' נגד השומן שלא נמלח ובש"ק קודם אכילה נזכרת מה דינו:

2תשובה נ"ל פשוט להיתר מאחר שהוא לצורך שבת שהרי בסי' צ"ט סעי' ה' כ' רמ"א וג"כ הש"ך בשם א"וה דאפי' במקום דאמרי' חנ"נ אם קודם שנודע התערובת הוסיף עליו היתר עד ס' נגד כל האיסור דמותר ואעפ"י שהש"ך הרבה להשיג ע"ז כבר כתב שם הכו"פ שכן דעת התוס' בבכורות והבאתי דבריו בח"א כלל מ"ד סי' י' ובוודאי כדאי הוא רמ"א וא"וה לסמוך עליהם ובפרט דאין כאן איסור דאורייתא כלל לא מבעיא לשיטת כל האחרונים וסוגי' דעלמא דדם שבשלו מדרבנן א"א אלא אפי' למש"כ לעיל סי' ל"ח דיש לחוש לדע' רש"י והרמב"ם שהוא מה"ת עכ"פ חנ"נ בשאר איסורין בוודאי אינו אלא מדרבנן וכ"ש כאן שיש ס"ס דפלוגתא שהרי י"א דבאיסור דרבנן ל"א כלל חנ"נ הבאתי דבריהם בח"א שם סימן י"ג והוא דעת הרמב"ם ור"ן לכן נ"ל דאין כאן בית מיחוש כלל כיון דבין הכל יש ס' הכל מותר חוץ מן המולייתא דאסור:

3להתודע שיקר בעיני ומחזיקנא טיבותא למי שמודיע לי מקום הטעות בחיבורי ולכן אעתיק מה שכתב לי הרב הגדול מהו' חיים בהגאון מק"ק הוראדנא ותשובתי אליו:

4הנה ספרו הנחמד חכמת אדם. האיר מול פני. חכו ממתקים וכולו מחמדים. אפס כי לא בינת אדם לי זה חלק ב' מספרו כפי שכתב במכתבו שלא יצא עדיין לאור הדפוס ע"כ אין לי מקום להתגדר במה שהמציא מדעתו הרחבה: אולם אחת היא ראיתי מידי עברי בה"ש שכתב מחדש מדעתו במסוכנת דאם פרכסה רק לאחר הסחיטה דאינו מועיל וראיתו כתובה עמו דאל"כ למה ל"א סתם שיהיה הפרכוס נאחר שחיטה. ויען כי התור' חסה על מש"י אמרתי להודיעו כי לענ"ד דין זה ליתא וראייתו תמוה דהא אף רי"ו וסייעתו שהבינו מפרש"י ממ"ש בפשטה ידה כו' דמצריך שימשוך הפרכוס אחר השחיטה. הוצרכו לאשמעינן עכ"פ דלא בעינן כל הפרכוס אחר השחיטה. וכ"מ בגמרא להיפך ע"ש בהא דאמרינן פרכוס שאמרו בסוף שחיטה לאפוקי תחלת שחיטה. ומהא דאר"ש השוחט בלילה ולמחר מצא כתלים מלאים דם כו' וע"ש בגמרא דף ל' הא עדיף. ואין לנו לחלק מדעתינו בין פרכוס לפירכוס וכ"ז פשוט לענ"ד:

5אולם כגון דא צריך למודעי ואני אומר מרי דאברהם תלי תני' בדלא תני' כי לענ"ד נ"ל אם באנו לחוש לדעת רי"ף כפי שפירש בפרש"י. אדרבא י"ל דצריך שיהיה כל הפרכוס לאחר שחיטה. ומה שנראה מהרמ"א וכל האחרונים שימשוך מה אחר השחיטה בעליותי אני נבוך בו. דלענ"ד א"א לומר כן אלא אם לא ע"ד שכתב הכי"פ משום דקיי"ל דא"א לצמצם אלא דאם משום הא לא הו"ל לדבר תועה על הפר"ח י"ל דרוח יתירה הוי' ביה כו' כי רוח חיים בו ז"ל דבאמת אין זה דרך הרי"ו ז"ל ולא כיונו משום דא"א לצמצם דמש"ה לא הו"ל לעשות מחלוקת בזה בין פרש"י ותוס' ורשב"א דודאי משום דא"א לצמצם כע"מ דבעינן שימשוך כרגע אחר השחיטה. אלא הדבר ברור דהרי"ו מעיקר הדין ס"ל כן בפרש"י ממש בד"ה כל היכי תיתי ותיזול דלאחר ששחטה לא תסגי בפשיטות יד בלא כפפה וחזרה וממ"ש עוד בש"ך משמעות דברי רש"י דסוף שחיטה דפליגי ר"ח ורבא היינו אחר גמר שחיטה. ולכן שפיר עשה הרי"ו מחלוקת בזה בין פירש"י לתוס' ורשב"א. והוא דהתוס' ורשב"א פי' כל היכי תיתי ותיזול דקא דייק ליה מדתני במתני' שאינה אלא הוצאת הנפש דאטו מי לא חייתה הרבה אם לא הוצאתה נפשה עד סוף שחיטתה ולרש"י לא ניחא ליה בהא דבהא לא הוה פליג ר"ח וכ"ש לתמוה כל היכי תיתי ותיזול אם בשעת גמר שחיטתה פשטה ידה לחוד דברים שהמיתה עושה כן ע"כ פרש"י דר"ח ורבא מחולקים בין אמצע ובין גמר. ר"ל אחר גמר השחיטה וע"ז תמה ר"ח שפיר כל היכי תיתי ותיזל דלאחר ששחטה לא תסגי בפשיטות יד בלא כפפה וחזרה וא"ש וכ"מ במאור שהבין כן בפרש"י ע"ש. וא"כ מה"ת לומר בפרש"י שקצת הפרכוס יהיה בגמר שחיטה וקצתו אח"כ: וכן בתב"ש האריך בזה שפרש"י כן מעיקר הדין וכבר הארכתי בזה בע"ה בחי' לי"ד בעומק ההלכה והדין שבין הפר"ח להתב"ש ז"ל ואכ"מ להאריך. עכ"פ אף לפי דרכו דהתב"ש דבעינן לשיטת רש"י שתהיה אחר השחיטה ג"כ י"ל דבעינן כל הפרכוס לאחר השחיטה ולא מקצת הפרכוס. ואולי משמע להו ז"ל כן מסוף ד' הרי"ו בפרש"י ואינו מוכרח כ"כ. וא"א לומר כן בפרש"י וכמש"ל וצ"ע בזה. ועכ"פ הראשונות ישמיענו לפמ"ש נת' ממילא מ"ש מעכ"ת דכל הפרכוס לאחר שחיטה לא יועיל להפך היא לענ"ד. וש"ב שאחר שדנתי כן וכתבתי הטבתי לראות בתב"ש וראיתי שכתב בשמ"ח ופשוט דכ"ש אם כל הפרכוס יהיה אחר השחיטה דש"ד ע"כ והנאני וכ"מ מכל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ובאמת עוד הרבה מילין יש לי לרצות אלא לקצר אני צריך:

6שוב עיינתי בא"וה עצמו וראיתי שכתב להדיא דהפרכוס יהיה אחר השחיטה ע"ש כלל נ"ו ול"י למה עשה השמ"ח מדעתו רק כ"ש ובמאי הכריע לפ"ד דלא כאו"ה באומדנא. ובאמת יש לי בזה הרבה דברים בפרש"י ובסוגי' הגמ' אא"ב בענין חיותא דסוף לידה כו' אלא שקצרתי תן לחכם כו'. רק זאת אזכיר מילתא דתמי' ברמב"ם פ"ג מהל' איסורי מזבח שהשמיט מסקנא דרבא דהכא רק העתיק כמשנה דבכורות ותקשה לנפשיה דתיפוק ליה מכי יולד נפקא וצ"ע כעת:

7ואומר שלום מאד"ה ומנאי א"נ באמת בלב ונפש חיים בהגאון תשובתי ע"ז

8ראיתי השגתו ובזאת ידעתי כי הוא לי לא"נ ונאמנים עלי פצעי אוהב ואומר ברוך אתה וברוך טעמך והגם שא"א שלא ימצא שגיאה בחיבורי כי אפילו בגדולי הראשונים מצינו כן אך בזה אין לי אשמה כי היא מהשמטת הדפוס וכפי שנדפס יש תפיסה יותר עלי שכתבתי דאינו אלא כזנב הלטאה והוא טעות גמור כי זה לא מצינו רק בהותז כל הראש אבל שחט ב' קי"ל ה"ה כחי לכ"ד אפילו לענין גט כדאיתא באה"ע סימן קנ"א: וכיוצא בו יש השמטות ובפרט בהלכות שחיטה והסבה לזה כו' (תמצא בהקדמה לחלק ב') והנני מעתיק למע"ל הטעות וההשמטה וז"ל (תמצא בלוח הטעות) וגם אני מעתיק למע"ל מה שכתבתי בזה בבינת אדם וז"ל שם (תמצא שער או"ה בסימן ח') והנני נותן הודאה על העבר ומתפלל על העתיד שאולו ימצא שגיאה להודיעני ובזה אדע החן אשר אמצא בעיניו ומעתה אחזור לדבריו הנעימי' מה שרצה מע"ל לסייע מא"וה שהפרכוס צ"ל אחר שחיטה מדינא דוקא לא נ"ל דבודאי לכ"ע לדידן דא"א לצמצם סוף שחיטה ממש צריך שיהיה לאחר שחיטה וכ"ש דהא"וה כתב זאת על בהמה גסה דסגי בכפיפה לבד ואפשר שמע"ל לא כתב זאת רק לסתור דברי והנכון עמו. ומה שרצה מע"ל לומר שלדברי רי"ו צריך מדינא הכל לאחר שחיטה לא נ"ל שהרי רנב"י ס"ל דסגי בתחלת שחיט' ור"ח באמצע שחיטה ואיך נאמר דלרבא דוקא לאחר שחיטה ועוד שהרי רבא קאמר לעולם בסוף שחיטה וקאי על דברי ר"ח דמדייק אימתי פרש"י אימתי היתה הפשיטה אלימא בס"ס כל היכי כו' ר"ל דר"ח ס"ל דהפשיט' סימן חיות וא"כ מאי איכפת לן שלא החזירה לאחר שחיטה וע"כ מש"כ רש"י לאחר שחיטה כוונתו כיון דהפשיטה היתה בסוף שחיטה (שהרי בע"כ אני צריכין לדחוק בדברי רש"י) ועל זה קאמר רבא לעולם כס"ד דהפשיטה בס"ש אם לא החזירה לאחר שחיטה בידוע שגם הפשיטה לא היה מחמת חיות והנני מקושר בעבותות אהבה בלו"נ אברהם דנציג:

9תשובה שניה מהרב הנ"ל ע"ז:

10דבריו הנחמדים מאירים כספירים הגיעני והנאני שדעתו מסכמת לדעתי הענין להכשיר אם הי' כל הפרכוס לאח"ש אולם מה שיצא מעכ"ת לחלק באמרי בינה דאם לא כירכסה רק אחר חתיכת המפרקת ורוב בשר דטריפה מסוגי' דפ"ק דחולין דף כ"א. גם במקצת זו אינני מודה ובעיני יפלא דא"כ כ"ש דהו"לל כן בפרכוס שאמרו בסוף שחיטה. דילמא נטולה נשמתה קודם לכן והאי פרכוס כפרכוס זנב הלטאה הוא ופשיטא דהו"ל להש"ס לומר ג"כ למ"ד בתחלת שחיטה לאפוקי בסוף שחיטה דלא. וא"ל דבעלמא תלינן טפי שפרכסה משום חיותא (וכדאמרי' דה"ה כחי לכ"ד) ולא תלינן במיעוטא דפרכס כזנהל"ט משא"כ כשלא פרכסה רק אחר חתיכת המפרקת ע"כ מהמיעוטא הוא דז"א דא"כ ה"ה אפילו אם פרכסה בס"ש עד אחר חתיכת המפרקת ג"כ נימא ע"כ מהמיעוט הוא דהרי מתה לפניך ומפרכסת וע"כ כפרכוס זנה"לט וא"כ גם הפרכוס דמעיקרא מנ"ל דמחיותא הוא א"ו ע"כ במסוכנת ל"ח לפרכוס דכזנב הלטאה כלל. וטעמו של דבר נ"ל לפי מה שהסביר הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה באהלות בהותז ראשיהן אעפ"י שמפרכסין כו' בטבע הדבר יע"ש נ"ל דזה שייך דוקא בנחתך והותזו ראשיהן וכה"ג אבל בצאת נפשה כי מתה על ידי חילי כ"ש זה דכל החיות מהאיברים מתאספים יחד כידוע דאיברי מעוטי החיות מסתלקים תחלה (וכמ"ש הח"צ בסימן ע"ז מזו"הק והאר"י ז"ל ע"ש) וגם גמרא ערוכה היא דוגמתא בערכין דף ז' דמחלק דבנהרגה האם היא מתה ברישא ובמתה הולד מיית ברישא ע"ש: ודבריהם עולים יפה עם מ"ש (ועיין שו"ת ח"צ סי' ע"ז מ"ש לנדון דידיה ממעשיות בפרכוס העופות וכן באדם שהלך גופו אחר חתיכת ראשו לילך ר"ל והביא הגמרא דסוטה דף מ"ה ע"ש וכ"ז אינו בטבע במות חולי ר"ל) ואע"ג דאמרינן בערכין שם בההוא עובדא דפרכוס עד תלת פרכוס מידי דהוה כזנב הלטאה: התם מ"מ הרי הולד נפש בפ"ע הוא ותדע דהרי פרכוס הולד ודאי אינו מועיל להתיר האם וכיון דנפש בפ"ע הוא ושייך בי' דברי הרמב"ם הנ"ל כמובן. אלא דע"י מיתת האם גרמה לולד ג"כ וכדדייקי שם בגמ' איידי דזוטר חיותא עיילא טפה דמ"ה ומחתך ליה הסימני' ויש לי בזה הרבה הרהורי דברים בד' התוס' דנדה ובב"ב שם ובד' הפוסקים עמ"א בסי' ש"ל ואכ"מ להאריך:

11ומעתה ניחא מאד הא דל"ח בפרכוס דמסוכנת לפרכוס דכזנב הלטאה דלא יהא הפרכוס כן מ"מ הרי הוא לאות דעל ידי שחיטה יצאת נפשה ולא מחמת חולי דא"כ מחמת חולי לא היתה מפרכסת אא"כ דברים שהמיתה עושה כן: ומה ימתקו לפ"ז מ"ש שמואל שם איצטריך ליה לאבא לאזוזי אוני שא"א כל שאינו דברים שהמיתה עושה כו' ע"ש בתוס' ורש"א והבן) וא"כ כיון דס"ס הפרכוס הוא לאות דמחמת שחיטה פירכסה ואותה אנו מבקשים וא"ש. ועל אודות שהשיג מעכ"ת עלי במ"ש לדעת הא"וה בפרש"י די"ל דבעינן כל הפרכוס לאח"ש ולא חצי פרכוס דחז"ל אם כי יפה כיון מעכ"ת בפרש"י וגם אני כ"כ בחי' ליו"ד לפי שיטת הפר"ח ז"ל דהשיג על הרי"ו והש"ך (אלא דדחק א"ע בפרש"י דלאי דוקא הוא ע"ש) ליישב פרש"י שפי' כן לפי שקלא וטריא דדייק ר"ח ממתני' בהמה דקה שפשטה ידה כו' אימתי אילימא בס"ש כו' ור"ל כיון דפרכוס דמתני' היינו בס"ש ממילא הא דפשטה ידה כו' איירי ג"כ בס"ש וע"כ החזרה תהיה לא"חש ולכן פירש"י כל היכי תיתי ותיזול שתחזור לאח"ש. ובזה עולה כל דברי רש"י שם לתרוצי מתני' הנ"ל. אבל גני רש"י מודה דכל פרכוס המועיל בגמר שחיטה ש"ד ומתוך מה שהקשו ד' רש"י אהדדי עם מה שפירש רש"י במתני' דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטה כמובן: וכ"ז לפ"ד הפר"ח ויציבא מלתא דתמשוך מעט מהפרכוס אח"ש משום דא"א לצמצם. אבל לפ"ד התב"ש ושיטות הרי"ו וא"וה בפירש"י ע"כ הבינו בפרש"י דהפשיטה וחזרה תהיה לאח"ש וכמ"ש בכתבי הראשון: וכ"ש לפמ"ש התב"ש בעומק הסוגיא דמדמי לה לקרבן וכמ"ש ג"כ במ"א בזה באריכות: נ"ל בדעת הא"וה שתהי' פרכוס שלם ולא חצי פרכוס לאח"ש. (ומ"ש מעכ"ת בא"וה דכ"כ משום דא"א לצמצם ל"נ לפענ"ד כיון שעכ"פ פרכסה מעט אח"ש ל"ש א"א לצמצם) אם לא שנימא מסברא דמצטרפינן הפירכוס דס"ש עם אחר השחיטה וצ"ע:

12וידע ידידי שדברינו הראשונים כבר נשמעו בין החיים ושמעתי שכתב בס' זבח שמואל מזה וראיתי שכתב וז"ל מעשה בא לידי ששחטתי בהמה מסוכנת ולאח"ש לא פרכסה כלל ושהה לערך רביעי' שעה ואח"כ התחילה לפרכס ופשטה ידה והחזירה ופשטה רגלה והחזירה ושאלתי להגאון מק"ק ליסא מוהר"מ ובד"צ והטריפוה והטעם דהוי כזנב הלטאה דאין זה אלא הוצאת הנפש בלבד כו' והוי נבילה וטריפה עכ"ד. ואולי שם כיון דשהה רבע שעה והוחזקה לנבילה החמירו. וגם זה אם קבלה נקבל כמפו' מתורתו וחסידתו דהגאון מהר"מ אב"ד דק"ק ליסא הנ"ל אבל לדין יש תשובה וכמ"של בארוכה ואולי אשמטתיה הא"וה הנ"ל וכמ"ש ג"כ התב"ש מדבריו ז"ל: וגם מ"ש הז"ש דאין זה אלא הוצאת הנפש אין זה ענין לפרכוס דזנב הלטאה כמש"ל: ואולי השומע לא דק. ואקצר ואומר שלום מאד"ה ומנאי אוהבו נאמנו באאמת מלב ונפש חיים בהגאון נ"י:

13וזה אשר השבתי להרב הנ"ל

14מה שכתב מע"ל בשם ז"ש ומעשה שהורה הגאון דק"ק ליסא וכ' מע"ל דל"נ לפסק זה ואולי השומע טעה יפה כ' דגם לענ"ד אין כאן בית מיחוש דאעפ"י שנשחטו הסימנים לעולם הוא בחזקת חי עד שימות:

15להיות כי בעונותי כשל כחי ולא נתנני הזמן להשיב כראוי רק מפני הכבוד באתי בקצרה ואח"ז נשכח ממני הדבר וכעת נזכרתי ואכתוב מה שלענ"ד נראה בזה:

16מה שכתב הרב הנ"ל דאף בשחט כל המפרקת מהני הפרכוס אח"ז לא נ"ל כלל דהכי קים להו לחז"ל דלאחר שנשבר המפרקת לא נשאר בו חיות כלל ואפי' אם הסימני' שלימים ומסתמא דפירכוס הזה הוא רק כזנב הלטאה משא"כ בנשחטו הסמנים והמפרקת קיים עדיין יש בו כל החיות רק לענין גט י"א דצריך בדיקה אם דעתו צלולה אבל וודאי שהוא כחי לכ"ד וכיון שיש לו חזקת חיים ולכן אפי' במסוכנת לא מפקינן מחזקתו וכיון שפרכס ידעינן שחי בשעת שחיט' משא"כ בנשבר המפרקת שתיכף הוא בחזקת מת לא מהני פרכוסו שאפי' היה אומר תנו גט לא מהני שהרי היא נבלה ומטמ' באהל ואעפ"י שפירכס כדאיתא בתשובה הנ"ל סימן ח' מש"ס ופוסקים:

17ברוך ומבורך אלהים חיים. שזכני שער א"וה לסיים. כן חיים וחסד עמדי ישים. לסיים גם שער בית הנשים: