בינת אדם, שער רוב וחזקה יב

1ישוב דברי הב"ח בא"ח סימן ח' שהקשה המ"א והניח בצ"ע:

2ואחר שהקדמנו כ"ז לפ"ז דברי הב"ח בא"ח סי' ח' הביאו המ"א (שם יש ט"ס וצ"ל כיון שאין החזקה בטבע כו' כדאמרי' בבכורות) שם ברורים ונכונים באמת והמ"א כ' עליו ולא ידענא מאי קאמר אבל המעיין בב"ח ירא' שהמ"א קיצר בהעתקתו ולק"מ שכוונת הב"ח לחלק בין דבר שחזקתו ממילא כחזקת בהמה לחזקה שע"י מעשה כגון חזקת בדוק דבזה לא סמכינן אחזקה לכתחלה וצריך לשאול משא"כ בחזקה דממילא א"צ לברר כלל וכ"כ בהדי' בא"ח סי' תל"ז וכמו שהארכתי בדבר זה לעיל סי' ט' ובסי' ח' מוסיף עוד חילוק בין ציצית לבדיקת בהמה שהרי ציצית אינו דומה לחזקת בדוק דשם י"ל שמא לא בדק משא"כ כאן שהרי תיקן הציצית וכמו שהק' המ"א ולכן מחלק דהא דקיי"ל שמא מת לא חיישינן היינו בדבר שחזקתו קבוע מצד הטבע כחיות האדם וככשרות הבהמה דלמה ניחוש שנשתנה ממה שהיתה שאותו חזקה שהיה לו מקודם שייך ג"כ עכשיו כיון שהטבע גורם זה שהבהמה תהיה כשרה משא"כ בדבר שאין הטבע מחייב אף שראינו שהציצית הם שלימים חיישינן לכתחלה שמא נתקלקל וע"ז מביא ראיה מבכורות דאפי רובא דתלוי במעשה אמרי' דלא הוי רובא וס"ל להב"ח דר"ל שמא נתקלקל המעשה וא"כ פשיטא בחזק' דאמרי' שמא נתקלקל וה"נ ברוב מצוין דאמרי' חזקה ששחט כראוי כיון דזה תלוי במעשה חיישינן שמא נתקלקל המעשה ולכן לכתחלה צריך לברר ולא דס"ל להב"ח דחזקה ע"י מעשה לא הוי חזקה א"ו כדבררנו לעיל ו' דאדרבה אפי' עדיף מרוב אלא דר"ל לענין זה לברר לכתחלה היא גרוע מרוב וחזקה דממילא דשמא נזדמן איזה סיבה ולכן כ' דבציצית שבדק והצניעו וכן סכין דבזה אין חשש שנתקלקל באמת א"צ לבדוק אפי' לכתחלה וכ"כ הב"ח בי"ד סי' י"ח סעי' ט"ו וכללא הוא לדעת הב"ח דדבר שחזקתו ממילא ואין בו חשש שמא נתקלקל כבדיקת טרפות א"צ אפי' לכתחלה לבדוק כיון שחזקתו נמשך לו בטבע וממילא משא"כ ציצית וכיוצא בו חיישינן שמא נתקלקל שאין חזקתו נמשך בטבע וכן בחזקת חבר וכיוצא בו כיון דתלי במעשה חיישינן שמא אירע איזה סיבה וכ"ז לכתחלה:

3ונ"ל דבמקום הדחק מותר לסמוך על החזקה אפילו במקום שיש מיעוט דשכיח לאיסור אם הוא באופן שיוכל לבדוק אח"כ וראיה בא"ח סי' תצ"ז דמותר לפשוט בהמה בי"ט קודם בדיקה ואף דהוי מלאכה דאורייתא ול"ש שם מטעם סופן משום תחלתן ואפ"ה מותר ודוקא כשיכול לבדוק אח"כ ודומה לזה איתא בנדה ט"ז מ"ב זו מוכיחה קיים כו':