בינת אדם, שער רוב וחזקה כח

1דין אם מחזיקין ממקום למקום

2ממקום למקום כיצד קדרה שסלקה מכירה והניחה במקום אחר ומצא בה איסור עכשיו כשהוא צונן בזה דעת כל הפוסקים דלא מחזקינן איסור שנאמר שהיה בו כבר במקום ראשון ושם היה הקדרה רותח אלא אמרינן כאן נמצא כאן היתה וכ"כ המ"א בסימן תס"ז ס"ק כ"ה בסופו ע"ש והביא ראיה מסוגיא דנדה ו' קופה שנשתמשו בה טהרות במקום זה וטלטל לזוית אחרת ומצאו בה שרץ ע"ש ואף על גב דהתם קיימא לן כר"י דאמר תולין וכדפסק הרמב"ם בפי"ז מהלכות אב"הט צ"ל דדוקא בתרומה מחומרא דטהרות אבל בחולין מותר וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ל' דין ז' והבאתי דבריו בסימן ל"ד שכ' ואין מחזיקין ממקום למקום וכ"כ עוד בכלל כ"ז דין ג' והבאתי בסימן הסמוך וז"ל רשב"א בחידושי חולין י' שכתב בשם ר"ש בהמה שנשחטה ונמצאת טריפה שהתוספת ס"ל דהחלב אסור למפרע דסבירא ליה דכיון דאיגלאי מילתא דאינה מן הרוב א"כ לא היה לה חזקה מעולם וכמו שכתבנו לעיל סימן י"ד אבל הרשב"א סבירא ליה דלעולם מעמידין על חזקתו ואמרינן השתא איתרע וכתב וז"ל ומיהו הנ"מ בטריפות שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטריפות סרכא או טרפות אחרת שא"א לתלותה בשעת שחיטה ודאי אסור דהא א"א לך להעמידה על חזקתה דהא ודאי נפקא ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאתה מחזקתה אוסרין למפרע וכענין שאמרו בנדה גבי כתמים נדה נ"ו דהאשה טמאה עד שעת כיבוס דכיון דכתם זה יבש וע"כ לא ראתה עכשיו ל"א העמידה על חזקתה כו' ואף על גב דגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואף על פי שהמומין הללו שנולדו בה מומים שא"א שנולדו בה עכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרינן כאן נמצאו כו' כלומר ברשות זה נמצאו וברשות זה מחזיקינן שהיו עד כאן לשונו הרי בהדיא דילפינן טריפות ממומין ואמרינן כאן נמצאו כו':

3ומ"מ אם קנה ראובן משמעון פרה שחלבה שמעון וראובן שחטה ונמצאת טרפה לא יהיה החלב של שמעון מותר דנימא כאן נמצאו כו' ז"א דלשיטת תוספת דסביר' ליה דאיגלי למפרע שלא היתה מן הרוב וא"כ בטרפה מן הבטן מחזקינן לה וכן לשיטת רשב"א בהוגלד פי מכה או בסרכא למאן דסבירא ליה שא"א פחות מן ג' ימים ודאי דלא מהני מה שנשתנה למקום אחר בתוך ג' ימים ועוד כמו שכתבו תוספת נדה ב' ד"ה מעת לעת גבי אשה דלא שייך לומר ממקום למקום דכ"מ שהיא טומאתה עמה וה"נ בבהמה בכ"מ טריפתה עמה והנה כל האחרוני' תפסו לעיקר דדעת הרשב"א אם נוכל לומר רגע קודם שחיטה איתרע מוקמינן אחזקתה ודלא כמו שכתב הרשב"א במשה"ב וכבר תמה ע"ז הט"ז בסימן פ"א ואם לא נוכל לומר רגע קודם שחיטה וע"כ יצאתה קודם לזה דעת הט"ז דלדעת הסמ"ק ורמ"א דאם נוכל ליתן זמן מוגבל אוקמינן על חזקתו עד אותו זמן וסברא זו כתב הרא"ה דף פ"ז ובזה א"ש דלא יחלוק הסמ"ק על הכלל שכתבו הרשב"א ורא"ש ור"ן ותוס' בנדה דף ג' ד"ה ושרצים ומה שכתב הש"ך דלסמ"ק משום דחזקת בהמה מכח רוב ועדיף מחזקה ונסתייע מרא"ש שכתב דרובא עדיף מחזקה המעיין ברשב"א ור"ן הם לא כתבו מחמת דעדיף אלא שכתבו שיש לבהמה חזקה מבוררת מכח רוב וזה גם כן כוונת הרא"ש דר"ל דאע"ג דחזקה דאינה מבוררת לא מיקרי חזקה אבל ברוב שאינו מבורר מיקרי רוב וכ"כ המע"מ בהדיא ולפ"ז בלא הוגלד פי מכה וכיוצא בו דכיון דנוכל ליתן גבול וקצבה ונאמר דרגע קודם שמכר ראובן הפרה נטרפה וא"כ צ"ע להכשיר החלב שחלב ראובן ועיין בסימן ל"ד שכתבתי דדעת רמ"א דוקא אם נוכל ליתן זמן בימים אבל לא שנאמר קודם שנעשה אותו מעשה כמו קודם שנקרש השומן: