בינת אדם, שער הקבוע א
בינת אדם · Binat Adam, Shaar haKavua 1
Open in the reader →1אמר המחבר להיות שרוב סי' ק"י וכל דיני ס"ס הוא תלוי ברוב וחזקה ושניהם צמודים זה לזה והם הכל כענין א' אך ליתן ריוח בין הפרקים חלקתי אותו לשער בפני עצמו ואלהים הרועה אותי מעודי יאיר עיני בתורתו להוציא הלכה לאמיתו: א
2דין מה הוא קבוע דאורייתא או דרבנן
3גרסי' בכתובות וקם וארב לו פרט לזורק אבן והרג א' מהם דפטור ומסיק דל"צ כו' דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ ע"ש דאל"כ למה פטור דנאמר זה כנהרג מרובא היה כדאזלי' בכל התורה אחר הרוב ומזה קיי"ל בכל התורה דכל קבוע כמחצה ע"מ ודוקא כשהם בקביעות אבל אם פירש אחד מהם אמרינן כל דפריש מרובא פריש. ונחלק לשני דינים (א) קבוע דאורייתא (ב) קבוע דרבנן. קבוע דאורייתא כיצד ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מא' מהן ואינו יודע מאיזה לקח דאי לא גלי קרא שיהיה כמחצה ע"מ היה לנו ליזל בתר רובא ואפילו לקח בידים. וכיון דגלי קרא שיהי' כמחצה ואם כן הרי כאילו אין כאן רוב כלל ואמנם דוקא היכא דהוכר האיסור כמו ט' חנויות דאדם כיון שיש בו דעת אין לך היכר גדול מזה (כמש"כ המע"מ בפ' ג"ה) אבל היכא דהאיסור וההיתר מעורב ואינו ניכר ה"ז בטל ברוב דאל"כ לא משכחת לה דין ביטול ביבש כן כתבו התוס' והר"ש בס' כריתות בהדיא. ואפילו אם היה ברי' או חהר"ל ובע"ח דמדאורייתא אין חילוק. קבוע דרבנן כיצד הרי שנתערב ברי' או חהר"ל ובע"ח אע"פ שאינו ניכר נתנו חכמים ע"ז דין קבוע שלא לבטל ונעשה כאלו הוכר האיסור דל"ש בו ביטול כדאמרינן בזבחים ע"ג ולבטל בדרובא ומשני בע"ח חשיבי ולא בטילי ופריך ונמשוך חד מנייהו ונימא כל דפריש ומתמה הש"ס נמשוך ה"ל קבוע ע"כ:
4ומדפריך בפשיטות ה"ל קבוע דמשמע דזה פשיטא לש"ס דכל דבר שאינו מתבטל היינו מטעם דעשוהו כאלו אין כאן רוב כמו קבוע דאורייתא ולפ"ז חמץ בפסח יבש ביבש אף שאינו דבר חשוב לשיטת רשב"א בא"ח סימן תמ"ז סעיף ט' דאינו בטל א"כ אפילו אם פירש א' מהם יש לו כל דיני קבוע ולא אמרינן כל דפריש לרא"ש אפילו פירש ממילא ולרשב"א בפירש בפנינו כמו שנכתוב לקמן וכ"כ הרשב"א בהדיא בתה"א דף ק"ז ע"ב וז"ל ועוד דחמץ בפסח דין הוא שיאסר כל תערובתו במשהו אפי' ביבש דכל שאין לו שיעו' אינו בטל לעולם שהוא קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ עכ"ל וכ"כ הר"ן בפ' ג"ה בשמעתין דבשר שנתעלם וז"ל וכיון דלא בטלי ה"ל קבוע ולדעת הרא"ש דס"ל דיבש ביבש בפסח בטל ברוב אם אינו דבר חשוב נ"ל דס"ל כמ"שכ תוס' שם דעיקר הטעם דפריך ה"ל קבוע היינו משום דבע"ח חשיבי ולא בטילי: