בינת אדם, שער הקבוע טו

1דין דאם א' שחט ב' בהמות וא' א' ונתערבו הריאות ל"א בזה כל דפריש דכל א' קבוע בפ"ע:

2יצא לנו מדבריו שבאם ששחטו ב' קצבים אחד ב' בהמות ואחד אחד ולאחר ששחטו והפשיטו כל הג' הפרישו בהמה אחד למקולין קודם שנודע שום ס' ונתערבו הבני מעיים ונודע שיש א' טרפה ל"א מרובה פריש זה הבהמה שפירש כיון שכל א' וא' מבורר בשלו נעשה אצלו קבוע לעצמו וכמחצה ע"מ ומכ"ש דל"א שריאה זו הטריפה היא של זה שיש לו ב' כמו שכתב מהרי"ל בהדיא ונראה דל"ד של ב' קצבים אלא אפילו של אדם אחד רק שהוא בענין שאחד מבורר לו שאינו נכנס בגדר תערובת עם השאר:

3אך צ"ע שהרי אף בקבוע שכתב הב"ח לעיל סימן ב' דנמי כל אחד ואחד מבורר בחנות א' ובזה לכ"ע כל מה שלקחו מאותן החנויות אף הב"ח מודה דמותר דאמרינן כל דפריש והרי גם הב"ח מיירי שאין בכל חנות וחנות כ"א בהמה א' ומ"מ שייך שפיר לומר מרוב הכשרים לקח אף שכל חנות וחנות הוי קבוע לעצמו וכ"א וא' הוי סימן טריפה מ"מ בפירש ממנו אמרינן כל דפריש ומתוך זה נראה דלס"ל כמהרי"ל בזה אלא אע"ג דכ"א מבורר בשלו ולא היה תערובת כלל מ"מ אמרינן כל דפריש וחשיב שפיר פירש דבודאי אף שכתב שם דל"ש ביטול בזה מ"מ מטעם כל דפריש מותר דבודאי מטעם כל דפריש מותר אף במקום דל"ש ביטול כדאיתא להדיא בט' חנויות כו' ואפשר דכוונת מהרי"ל דבודאי אלו היה נפרש א' עם צאן שלו והשאר נשאר במקום ראשון היה שייך לומר כל דפריש אבל כיון שכולם פרשו ולקחו צאנם לביתם וחזר להיות קבוע בבתים כ"א בשלו דחשיב בשלו קבוע וצ"ע עוד אפשר לומר דדוקא אצל הלוקח שלקח מא' מן החניות אף שיודע מאיזה חנות לקח עכ"פ כיון דידעינן שיש כאן ב' חנויות כשרות שייך לומר כל דפריש אע"ג שכ"א וא' הוא בספק טרפה מחמת שכ"א קבוע בשלו מ"מ אצל הלוקח מקרי שפיר פירש דלגבי' מחשיב כתערובת אבל במעשה דמהרי"ל שהוא גבי הטבח שהוא מבורר בשלו ואינו מעורב כלל דומה כאלו לא היה אלא בהמה א' כיון שקבוע בשלו ואינו מעורב כלל ובכל מקום שמוליך בהמה זו לעולם הוא קבוע וכמו שכתבתי לק' בסי' ואסור ליקח מאותו בהמה לכתחלה אא"כ מה שקנו כבר ונפרש לבתים מקרי פירש:

4ולכאורה נראה מדבריו דס"ל דשחיטה הוי פירש ודלא כתשובת רמב"ן שהבאתי לעיל דלדידי' אף כשלא היה תערובת למטה במגדל מ"מ אמרינן דשחיטה מקרי פירש ומדכתב דלכך אסור משום דלא ידעינן מאן קדים לכאורה משמע דפליג נמי אתשובת רמב"ן דלעיל דמוכח מדבריו דאם מכרו הכל אף דבב' אחרונים ל"ש כל דפריש כמ"שכ כל הפוסקים מ"מ מותר כמו שכתבנו בסימן י"ב דאל"כ אף דלא ידעינן מאן קדים למה אסור כיון שכולם פרשו לשיטתו מחמת השחיטה אבל אינו מוכרח דיש לומר דבדינו של רמב"ן מודה כיון דמיירי שמכרו הכל ואם כן עכשיו גם כן בפירש משא"כ הכא שחזרו לקביעתן שהרי כ"א וא' קבוע בשלו ואם כן חזר להיות קבוע וכמו שכתבתי בסימן י"ט דאם קודם שנודע חזר הקביעות למקומו לא מהני הפרישה הראשונה:

5ועוד דאפילו אם יחלוק תשו' מהרי"ל על תשו' רמב"ן נ"ל דאין למידין מדברי מהרי"ל אלו למעשה שהרי השואל כתב למהרי"ל שאינו שואל הלכה למעשה רק בדרך לימוד ואם כן גם התשובה אינו למעשה ולא כתב רק בדרך פלפול וגם לשונו משמע כן שכתב ואי איכא למצוא צד היתר משמע שרק צד היתר הוא ולא היתר ממש ולכן נ"ל דלמעשה גם מהרי"ל מודה וכמו שכתבתי בשם רמב"ן בסימן י"ג: