בינת אדם, שער הקבוע מח

1ס"ט וכיוצא בו מדברים החשובים שנתערב באיזה ענין צריך לאכול ב' ב' או לא:

2והנה הש"ך בכללי ס"ס סי' א' כ' דצריך לאכול ב' ב' והמנ"י כ' שלא ידע מנ"ל לש"ך לפי מה שכ' בכלל מ"ג ס"ק כ"ג דהכרעת האחרונים דבס"ס גמור א"צ לאכול ב' ב' ולכאורה היה נ"ל דהש"ך ס"ל כדעת תוס' ור"ש בפ' ג"ה בדין יבש ביבש שכ' להדיא כשיט' התוס' דתערוב' ב' לשיטתם. מותר מס"ס צריך לאכול דוקא ב' ב' אף דיש כאן ס"ס וכן משמע בש"ך ס"ק מ"ח בנפל א' לים דמותר מטעם ס"ס ואפ"ה אי' להדיא בגמ' דדוקא ב' ב' מותר ואמנם ז"א שהרי בכללי ס"ס סי' ז' כ' הש"ך בתערובת חד בחד דמותר מטעם ס"ס ושם ל"ש ב' ב' ועוד לדעת מנ"י דלתוס' ורא"ש היכא דהוי ס"ס אינו מותר אלא ב' ב' ק' מ"ש מס"ס דנדה וא"א ועוד מה שכ' המנ"י דמשמעות הרשב"א וטור דבס"ס לא בעי ב' ב' וכן משמעות הש"ע בסעי' ח' עכ"ל המנ"י ולפ"ז הוא מחלוקת בין הראשונים שהרי תוס' זבחי' ע"ד ע"ב והרא"ש בפ' ג"ה כתבו להדיא דבעי' דוקא ב' ב' וצ"ע דא"כ היה לו להב"י לכתוב כ"ז ולהכריע כרשב"א ועוד דאיך יחלוק הרשב"א על תוס' בלא שום ראיה ועוד שהרי המנ"י כ' דמשמע כן ברשב"א אבל לא כ"כ בהדיא וא"כ איך נדחה דברי תוס' ורא"ש המפורשים מפני משמעות ברשב"א והרי נוכל לומר דגם הרשב"א מודה לתוס' שהרי הב"י וכן הת"ת לא כ' רק דמדברי רשב"א משמע דתערוב' ב' ל"צ רוב רק בנתער' בכמותן וכ' הב"י דאפשר לומר לדבריו דאפי' בפחות מהן נמי עכ"ל וא"כ י"ל דהיינו לפי גרסת רשב"א בגמ' לשלש ומשלש למקום אחר דהיינו א' בשנים ואם היו ב' שנתערבו צריך שיהיה ג"כ ב' דעכ"פ צריך לאכול ב' ב' ומ"שכ הב"י דאפי' בפחות דהיינו שנתערבו ג' בשנים דאז ב' מותרים אבל עכ"פ צריך שיהיה כ"כ שיאכל ב' של היתר ומ"שכ רש"ל בפ' ג"ה סי' נ"ה על דברי רשב"א וז"ל ולפ"ז יראה לכאור' בתערובת ב' לא בעי רוב אלא אפי' חד בחד הא ס"ס הוא וליתא דהא לכ"ע בעי' לאכול ב' ב' וזה לא משכחת בפחו' מג' בין הכל והשלישי נשאר באיסורו כמ"שכ התוס' עכ"ל רש"ל והבין המנ"י דכונת רש"ל לחלוק על הרשב"א ועפר אני תחת רגליו דאין זה כונת רש"ל דאיך יכתוב וליתא דהא לכ"ע בעי' ב' ב' וכי אין כח לרשב"א לחלוק על התוס' כמ"שכ באמת המנ"י אלא כונת רש"ל להוכיח דהא משמע מרשב"א דבתערובת ב' לא בעי' רוב אין ר"ל אפי' חד בחד דזה ליתא דבזה אין מחלוקת כלל דבודאי לכ"ע צריך ב' ב' וכמו שנכתוב אי"ה אלא דכונת רשב"א נמי דבחד בחד אסור אלא דס"ל דאם נתערבו ב' לא בעי' שיתערבו דוקא בג' אלא אפילו אם נתערב בב' ג"כ מותרים ואם נתערבו ג' בשנים דהיינו בפחות ג"כ מותר וכמ"שכ הב"י אבל בחד בחד גם לרשב"א אסור זה נ"ל ברור כונת רש"ל וא"כ אין כאן מחלוקת דבתערובת ב' לכ"ע צריך לאכול ב' ב' ומ"שכ המנ"י מדלא כ' בש"ע דצריך ב' ב' ומוכח דבס"ס לא בעינן ב' ב' זה אינו ענין לכאן כמו שנכתב אי"ה:

3אכן צריכין אנו לבאר הא דמצריך בגמ' גבי נפל א' לים לאכול דוקא ב' ב' למה מהני דהא דכיון דשרינן מטעם דאמרינן דאיסורא נפל וכמו שכ' תוס' ורשב"א דכיון דמדאורייתא כבר נתבטל אמרי' שאני אומר וכמ"שכ בש"ע ג"כ וא"כ ק' למה לא נתיר כלן בב"א ומכ"ש לפי מה שהבין הש"ך בס"ק מ"ח מדברי הרא"ש בפ' ג"ה דההיתר הוא מטעם ס"ס שמא דאיסורא נפל ואת"ל דהתירא שמא זה שאוכל הוא ההיתר זה יספיק לפי מה שכ' הש"ך למה אסור לאדם א' אבל ק' למה לא יהיה מותר לאכול א' א' רק שלא יאכל כלם והרי בסעי' ח' בתערובת ג' לא כ' הש"ע לאכול ב' ב' ועוד צל"ע דאין זה ס"ס כלל וגרע משם אונס חד דאין כאן שום שינוי במעשה דהא אין אנו דנין ע"ז שנפל רק על הנשאר וא"כ איך תאמר שמא האיסור נפל ור"ל וא"כ כלם כשרים ואת"ל שלא נפל עכ"פ שמא זה כשר ומ"ש אם כלם כשרים או זה שאוכל כשר ועוד דהא קיי"ל דבדבר שאינו מצוי לא נקרא ס' כלל כמ"שכ הש"ך סי' ל"ג וא"כ איך נאמר שמא האיסור נפל והא קיי"ל מדאוריית' כל דפריש מרוב' פריש ואיך נעשה ס' שהאיסור נפל (ועיין מה שכתבתי בסי' נ"ד בכללי ס"ס א"א ס"ס נגד רוב) וכמו שכ' המנ"י ג"כ ולכן נ"ל דאין כונת הרא"ש להתיר מכח ס"ס דלמה לו להמציא טעם מלבו והרי הגמ' מפרש הטעם דתלינן דאיסורא נפל וכמו שכ' תוס' ורשב"א כיון דכבר נתבטל מדאורייתא. וז"ל הרא"ש שכ' מקודם דיבש ביבש במינו מותר לאכול וכ' הרא"ש ול"ד לטבעות שנפל א' לים וקיי"ל דמותר דוקא ב' ב' ופי' ר"י דגם כלן כא' אסור דהתם ע"י התערובת נאסרו כלן אלא דתלינן לתלות האיסור באותו שפי' כולי האי לא מקלינן להתיר כלן כאחת ולא שרינן להו אלא ע"י ס"ס כו' אבל יבש ביבש דגז"הכ הוא מותר כלן כאחת ומטעם זה לא מצריכין ביבש לאכול ב' ב' דהתם נאסרו ע"י תערובת ומקלינן לתלות להכי בעי ב' ב' דממ"נ איכא בההיא אכילה חדא דהתירא עכ"ל הרא"ש ואם כונתו שההיתר הוא מטעם ס"ס ה"ל לכתוב בקיצור דהתם לא שרינן רק מטעם ס"ס כמו שהעתיק הש"ך אבל באמת אין כאן ס"ס כמו שכתבתי רק ההיתר הוא כמ"שכ תוספת ורשב"א דבדרבנן אמרי' שא"א וזהו שכת' הרא"ש אלא דמקלינן לתלות ואמנם גם זה שא"א אינו דומה לשא"א בסימן קי"א דהתם אמרי' שא"א שקדרה זו לא נאסרה כלל ולא נפל בו איסור אבל הכא בודאי כבר נאסרו ולמה נאמר שא"א ולכן כתב הרא"ש דכולי האי לא מקלינן להתירו כלן כאחת כמו בסימן קי"א ולא שרי' להו אלא כשיש עוד ס' דהיינו דזה שאני אוכל לאו דאיסור' ומה שכתב אלא ע"י ס"ס ר"ל בדרך שיהיה עוד ס' א' דס' זה גופו שנאמר דלמא דאיסורא נפל הוא ג"כ רק מטעם שא"א ולכן צריך ג"כ לאכול דוקא ב' ב' כדי לחזק ההיתר של שא"א כדי שנאמר מגו דזה היתר זה נמי היתר כמ"שכ רש"י רק ע"ז ק' דא"כ יהי' מותר כלן כאחת דפשיטא דיש מגו ע"ז כ' דלא שרינן אלא מטעם היכא דאפשר לומר דילמא הנשאר היא האיסור באופן שעיקר ההיתר היא מטעם שא"א רק כיון שאין זה דומה לשא"א דבסמן קי"א דאיתחזק איסורא ולכן צריך לאכול ב' ב' כדי שנוכל לומר מגו ולשיטת רשב"א בסי' ק"ט לק"מ דהא איהו ס"ל דגם ביבש אסור לאכול כאחת אבל הרא"ש לשיטתו דס"ל דביבש מותר כלן כאחת הקשה לנפשיה דא"כ כאן נמי יהיה מותר כלן כא' דאז יש פשיט' מגו ולכן הוכרח לתרץ דאין אנו מתירין רק באופן דנוכל לומר ג"כ שמא האיסור נשאר ובאמת לשיטת הרא"ש מותר אפילו לאדם א' או אפשר דס"ל דלאדם א' אסור כמו שכתב הב"י וגם זה מתורץ אפילו אי ס"ל כן היינו ג"כ דבעינן עכ"פ שאפשר לומר שהוא אינו אוכל האיסור והש"ך לא דקדק להעתיק לשון הרא"ש דבאמת אין ההיתר מטעם ס"ס ולפ"ז מ"שכ הש"ך בס"ק נ"ז דלהמחבר דמתיר נפל א' לים בדשי"למ ה"ה דס"ל דס"ס מהני בדשי"למ לא מוכח מידי דאין זה תלוי בזה כלל ועיין במ"א סי' תצ"ז ס"ק ד' שחוכך להחמיר בס"ס בדשי"למ ושם בס"ק י"ד כ' בנפל לים מותר והיינו כמו שכתבתי:

4לפ"ז י"ל דבודאי היכא דאיכא ס"ס בענין שנוכל לומר שאין כאן איסור כלל כמו כל ס"ס ודאי דמותר אפילו בב"א וכן בחתי' שנמצא מתערובת חד בחד שכ' הש"ך בסימן ז' וכן תערובת ג' לדעת המחבר דנוכל לומר דמה שנפל כאן היה מן ההיתר שבתערובת ב' או מן ההיתר שבתערוב' א' א"כ שפיר מות' אפי' בב"א או א' ולכן לא הזכיר הרמב"ם והמחב' בזה דצריך לאכול ב' ב' אבל תוספת ורשב"א ורא"ש דמיירי מתערובת ב' ובזה לכ"ע אסור בב"א דהא אז אין כאן ס"ס דהא בודאי יש כאן מתערובת ראשון ולכן ה"ה דאסור לאכול א' א' כדי לחזק ההיתר שנוכל לומר מגו דהאי היתירא ולפ"ז בס"ט שנתערבה ברוב אפי' נודעו ב' ספיקות ביחד כיון דאסור לאכלן עכ"פ בבת א' שהרי יש כאן איסור ודאי ה"ה דצריך לאכלן ב' ב' וכדברי הש"ך:

5כללו של דבר היכא דלא אתחזק איסורא דאפשר לומר אין כאן איסור כלל וכמו בתערובות ג' די"ל שמה שנפל בו היה מתערובות ב' א"צ לאכול ב' ב' ובאמת לפי מה שכתב רמ"א שם דאסור לאדם א' והיינו כמ"שכ המנ"י דס"ל דכיון דתערובת ב' אסור ולכן אף תערובת ג' אסור לאכול כאחד א"כ י"ל באמת דצריך לאכול ב' ב' אך כבר כתב הש"ך דכל הפוסקים שוים בזה דמותר אפילו כולו כא' ולאדם א' אבל תערובת ב' אפילו למאן דמתיר וכהכרעת הש"ך בהפ"מ כיון שיש כאן ודאי איסור שהרי תערובת ראשון מדינא אסור ואסור כולו כא' לכ"ע צריך לאכול ב' ב' ולפ"ז היה לו להש"ך לכתוב כן בס"ק נ"ה דבהפ"מ מותר תערובת השניה ובלבד שיאכלנו ב' ב' דהא תוס' ורא"ש כתב כן להדיא ולפי מה שכתבתי גם הרשב"א מודה לזה: