ברכת אשר על התורה, דברים א:לז
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Deuteronomy 1:37
Open in the reader →1"גם בי" וגו'. תמהתי, מה זה שייך לכאן, הרי מדובר בחטאו של משה במי מריבה, שלושים ושמונה שנים אחר חטא המרגלים? וראה רמב"ן על אתר. לדבריו, משה רבנו אמר כך: החטא שעשו אבותיכם אצל מאורע המרגלים מנע מהם להכנס לארץ הטובה, וחוץ מזה נכשלו בחטא נוסף שמנע גם ממני להכנס לארץ. ומה שהזכיר זאת הכתוב כאן, זה כדי להזכיר יחד את עונשם של כל אלה שנגזר עליהם שלא יזכו להכנס לארץ ישראל, ולומר שהכל נגרם על־ידי עוונותיהם. טעם נוסף הוא: כדי לומר שבגלל שיהושע לא הוסת אחרי חבריו המרגלים, אלא נשאר בצדקותו ומילא אחרי ה' כמו כלב, זכה להכנס לארץ ישראל, ובגלל כשלונו של משה רבנו במי מריבה, נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, והזכות להנחיל את הארץ לדור השני, עברה ליהושע. כך ברמב"ן, אך "אור החיים" הק' מביא דבריו וכותב: ואין דבריו נראים, כי רואני שעדיין הוא מדבר בענין המרגלים, שכן אמר הכתוב אחר זה "וטפכם אשר אמרתם" וגו' עד סוף הפרשה, והוא מדבר בענין המרגלים, ולמה הפסיק בתוך הענין בשלא כענין? ומה שהליץ הרב (הרמב"ן) שרצה להזכיר יחד הנמנעים מעבור הארץ שהם היו גרמא, לזה לא ידעתי מה הנאה יש בזה. ע"כ. "אור החיים" הק' מתרץ באופן אחר. לדבריו, חטא המרגלים לא היה חטא נקודתי, אלא חטא שהגביר את בחינת הרע בקרב בני ישראל והשפיע לדורות. עוון המרגלים הראה שאם יכנסו לארץ ויבנו את בית המקדש בעודם בחטאם, הם עלולים לשוב להתנהגותם הרעה ולגרום לחורבן הבית הקדוש. אם כן בעוון המרגלים מנע ה' ממשה את הכניסה לארץ ישראל ומובנת תוכחתו של משה לעם באמרו "גם בי" וגו'. ואמנם מיתת משה נגזרה בעוון מי מריבה ולא בעוון המרגלים, אלא שאם היה משה מקדש את השם בדברו אל הסלע לפי מצוות ה', היו ישראל חוזרים לטהרתם המקורית ושבים למדרגתם קודם חטא המרגלים והיה משה מכניס את העם לארץ ישראל ובונה את בית המקדש. (פ' דברים תשמ"ח)
2וראה גם ב"תוכחת משה בעניני המרגלים" שנדפס בחומש "רב פנינים", שם מדייק ומבחין בשם הילקוט, כי גזירת משה היתה כפולה: (א) שלא יכניס את העם לארץ ישראל כמלך; (ב) שלא יכנס לארץ ישראל לדור שם כהדיוט. הגזירה הראשונה היתה בשביל המרגלים, כי גם הוא (משה) היה הגרמא בנזקין, מחמת שהוסיף על דברי העם פרטים רבים (ראה פירושו של ר"י אברבנאל)... ובעוון מי מריבה נגזרה עליו הגזירה השניה, שלא לבוא לארץ ישראל כלל, אף כהדיוט לא. (פ' דברים תשנ"ד)
3"...לא תבֹא שם" - "...הוא יבֹא שמה" וגו'. השינוי אולי לשם גיוון, אך אם אמנם אין לו סיבה אחרת, הייתי מצפה לסדר הפוך, שהרי הנכון הוא "שמה". (פ' דברים תשנ"ז)