ברכת אשר על התורה, דברים א:ט

1"בעת ההִוא". קשה לי: (א) ביטוי זה בא בשני מקומות נוספים בפרקנו (להלן פסוקים טז ו-יח) ומשמעותו אינה ברורה. ורש"י מעיר רק לפסוק טז. (ב) מדברי רש"י לפסוק ט משמע שהיה זה מיד אחר מתן תורה, ואולי בעקבות עצת יתרו, אך אותה אין משה רבנו ע"ה מזכיר. מדוע? (ג) לפסוק טז מעיר רש"י "משמניתים, אמרתי להם" וכו', וזה כשלעצמו קשה, שהרי לא יכול היה לומר כן לפני מינויָם! ועל כל פנים המועד הוא כחצי שנה אחר מתן תורה (למחרת יום הכפורים). (ד) לפסוק יח אין רש"י מעיר מאומה לביטוי זה, ולכאורה הכוונה סמוך אחר מתן תורה. (ה) מעניין שאין רש"י מזכיר פסוקים אלה בדיונו בפרשת יתרו. (פ' דברים תשנ"ה) על שאלה (ב) השיב רמב"ן בפסוק יח. לדבריו, לא רצה משה להזכיר עצת יתרו במעמד כל ישראל בגלל עניוותו (שמצידו היה יכול לשפוט את ישראל בעצמו, אלא ששמע בקול חותנו. כך מבואר ב"כסף מזוקק"). עיין שם עוד. על שאלה (ג) ראה "לפשוטו של רש"י" לפסוק טז, שכתב: גם בפרשת קדושים מדובר על משפט צדק: "בצדק תשפֹּט עמיתך" (ויקרא יט, טו). שם נאמרה מצוה זו לכל ישראל ולאו דווקא אל השופטים. "דבר אל כל עדת בני ישראל" (שם פסוק ב) ולכן אין שם מצוות "שמוע בין אחיכם" אלא רק "בצדק תשפוט". כלומר אם שמעת ובא לידך לשפוט - שפוט בצדק. מה שאין כן השופטים בפסוקנו. הם חייבים לשמוע ולשפוט. לשעבר הייתם בזכות עצמכם ולא הייתם חייבים להזקק לשמוע בין אחיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור. ולכן נאמר "בעת ההִוא" - אחרי שהתמנו לשופטים הם משועבדים לציבור, לשמוע בין אחים. הערת ר' חזקי פוקס שי': כבר בספרי (ובעקבותיו ברש"י) באה דרשת המילים "בעת ההִוא" רק בפסוק טז. לעניות דעתי הטעם לכך הוא, שפסוק ט מתחיל ענין חדש ביחס לפסוק ח. בדומה לזה גם פסוק יח אינו מחובר לפסוק יז. בפסוקים אלו (ט ו-יח) בהם מתחיל דבר חדש מובן שנדרשת הפתיחה: "בעת ההִוא". מה שאין כן בפסוק טז, שגם הוא וגם קודמו עוסקים בשופטים, והמילים "בעת ההִוא" מיותרות לכאורה, לכן דווקא שם דורשים חז"ל את ייתור המילים.

2רמב"ן נדרש למשמעות הביטוי "בעת ההִוא" כבר בפסוקנו, וכיון שבפשטות "בעת ההִוא", הכוונה, כשעמדנו ליסוע מהר סיני, ומוכח כדעת החולקים על הרמב"ן וסוברים שיתרו בא אחרי מתן תורה, לכן מבאר הרמב"ן שלשיטתו "בעת ההִוא" הכוונה: כשישבנו בחורב לפני שה' אמר "רב לכם...". אך בפרשת יתרו לא משה כי אם יתרו אמר שלא יוכל לבדו לשפוט אותם. ועל כל פנים כדאי לבדוק את כל הופעות הביטוי "בעת ההִוא". (פ' דברים תשס"א)

3וראה גם להלן (ב, לד; ג, ד, ח, יב, יח, כא, כג), ולכאורה כל אלה ביטויים מיותרים הם. (פ' ואתחנן תשס"ה)

4רש"י ד"ה ואֹמר אלֵכם בעת ההִוא לאמר, מהו לאמר? אמר להם משה, לא מעצמי וכו'. הקושי ברור, שהרי כתוב "ואֹמר" ואין צורך לכפול ולומר "לאמר". ומכל מקום, לא ידעתי, היכן אמר לו הקב"ה? וכיצד משתמע מ"לאמר" כדברי רש"י? (פ' דברים תש"ן, תשנ"ה, תשנ"ט) הדבר מבואר ב"לפשוטו של רש"י" שכתב: מדברי הספרי משמע שאין "לאמר" כאן כמו בכל מקום במובן: 'כדברים האלה' ("וידבר ה' אל משה לאמר"), כאן מובנו אחר. מהו "לאמר"? אמר להם משה וכו'. היינו: "ואומר אלכם בעת ההִוא". והסיבה לאמירה זו - "לאמר", משום שכך נצטוויתי לאמור לכם. ואכן כך אמר יתרו "וצוך אלהים ויכלת עמֹד" (שמות יח, כג) - הִמָלֵך בגבורה, אם מצווה אותך לעשות כך - תוכל לעמוד (רש"י שם), משמע שדברי משה עם העם ומינוי השופטים היו בציווי ה'.

5רש"י ד"ה לא אוכל לבדי וגו', ...אני - אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע, שנאמר "וקבע את קֹבעיהם נפש" (משלי כב, כג). ע"כ. חכמים העמידו את הפסוק במשלי בדיינים שהטו את הדין וגזלו ממון שלא כדין, שהקב"ה נפרע מהם בנטילת נפש. ועל־ידי זה שיהיו הרבה דיינים עם משה, יתחלקו הדינים ועונשיהם בין כולם. (פ' דברים תשנ"ז) הערת ר' זאב נוימן שי': במסכת סנהדרין (ז ע"ב) ובמסכת הוריות (ג ע"ב) נאמר: "רב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה, מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב, אמר, כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא". ומבאר רש"י שם: "שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי".

6רש"י ד"ה והנכם היום ככוכבי השמים, וכי ככוכבי השמים היו באותו היום וכו'. הקושיה קושיה, והתירוץ קצת קשה לי, שכן הכתוב מדגיש "לרֹב", כלומר הדגש הוא על הריבוי הכמותי, וקשה להסביר מילה זו במובן האיכותי. (פ' דברים תשמ"ח) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: רוב הוא לשון גדוּלה (עיין דניאל ד, לג).