ברכת אשר על התורה, דברים יב:יז

1רש"י ד"ה לא תוכל, בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר. ד"ה לא תוכל, רבי יהושע בן קרחה אומר, יכול אתה אבל אינך רשאי וכו'. ואונקלוס מתרגם "לית לך רשו". אבל למעלה (ז, כב) "לא תוכל כלתם מהר" מתרגם אונקלוס "לא תִכול", ואילו רש"י אינו מעיר מאומה, וזה תמוה. (פ' ראה תשנ"א)

2ולפי פשוטו של מקרא שם קשה, כי היה לכאורה צריך לומר מעין נוסחתו של רבי יהושע בן קרחה - יכול אתה, אבל אין זה טוב לך, והתרגומים הארמיים אינם מבטאים זאת. רמבמ"ן בביאורו מפנה שם לדברים (כב, ג) וגם שם מתרגם אונקלוס: לית לך רשו. ואילו ר' פינחס וולף ב"דיוקים" מפנה כאן לספר בראשית (מג, לב), ושם מתרגם אונקלוס: לא יכלין מצראי, אך ראה תרגום יונתן בן עוזיאל שם. ודומה שכל זה צריך עיון. (פ' ראה תשנ"א) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': חוסר יכולת מתורגמת אצל אונקלוס בשלוש צורות, אונקלוס מבחין בדקויות המשמעים של "איני יכול": (א) משמעו הרווח של "לא יכול" במקרא הוא: אינו מסוגל מחמת עכבה פיזית, כבפסוק: "לא אוכל להמלט ההרה" (בראשית יט, יט), וכמוהו "וירא כי לא יָכֹל לו" (שם לב, כה). גם מי שאינו מסוגל מחמת עכבה נפשית, כגון תיעוב או פחד, מתואר בלשון זו, כגון: "לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם" (שם מג, לב); "ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות ב, ג). כל "'לא יכול"' במשמע זה מתורגם באונקלוס יכ"ל. (ב) כשהאדם מסוגל לעשות מעשה, אלא שאינו רשאי לעשותו, בא התרגום: "לית ליה רשו". תרגום זה רווח בחלק המצוות שבתורה, שבו שגור "לא יכול" בהוראת "אינו רשאי", כדרך שפירשו חז"ל: "'לא תוכל לאכֹל בשעריך' (דברים יב, טז) - רבי יהושע בן קרחה אומר: יכול אני, אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר: 'ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם' (יהושע טו, סג) - יכולים היו, אבל אין רשאים" (ספרי דברים עב). בדרך דומה דרשו בספרי גם את שאר פסוקי "לא תוכל" שבמצוות התורה. לכן אונקלוס מתרגם את לשונות "לא תוכל" שבענייני מצוות באמצעות "לית לך רשו", כדברי רמב"ן (להלן כא, טז). (ג) "לא יכול" המתורגם "לא רוצה" בא פעם אחת בלבד: "ולא יכלו דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד) "וְלָא צָבַן לְמַלָּלָא עִמֵּיהּ שְׁלָם". תרגום זה הוא לשמירת כבוד האחים. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

3רש"י ד"ה לא תוכל (השני), ...לפי שכרת להם (לחתים) אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה וכו'. לא ידעתי מה כריתת ברית היתה שם, כי בכל פרק כג שבבראשית לא מצאתי לה רמז. ומכל מקום כך נאמר במפורש ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק לו). ולפי דברי "בית הגדול" שם (אות כ) נלמד הדבר מכפל הלשון "וישמע אברהם אל עפרון וישקֹל" (בראשית כג, טז) - וישמע לכרות עמם ברית, ורק אחר כך וישקל אברהם. ע"כ. ברם קצת קשה שאין רש"י מזכיר עניין זה של כריתת הברית שם (בראשית כג, טז) כלל. (פ' ראה תשמ"ט) הערת הרב איתן שנדורפי שי': באשר לאי־אזכור הברית בספר בראשית שם, לא קשה, שכן שם אין זה פשוטו של מקרא, אבל כאן, בעקבות דברי הספרי שלא היו ישראל רשאים להוריש את היבוסי, הוצרך רש"י לדברי ה"פרקי דרבי אליעזר" המבאר כי לא נתרצו בני חת למכור את מערת המכפלה עד שיבטיח אברהם שכאשר יכבשו ישראל את גויי הארץ יניחו את בני חת היושבים בעיר יבוס. ועיין ב"הדר העולם" (עמ' 128) במאמר "מדוע לא כבשו בני ישראל את היבוסי עד ימי דוד המלך?".

4רש"י ד"ה ובכרת בקרך, אזהרה לכהנים. ע"כ. כלומר איסור זה, שלא לאכול את הבכור "בשעריך" אלא במקום אשר יבחר ה', הוא אזהרה לכהנים בלבד, שהבכור ניתן להם והם מביאין אותו לקרבן. אך לישראלים לא נצרכה אזהרה זו, שהרי עליהם אסור הבכור לאכילה בכל אופן. (פ' ראה תש"ן)