ברכת אשר על התורה, דברים יד:ז

1רש"י ד"ה השסועה, בריה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות (חולין ס ע"ב) וכו'. כלומר בריה זו אסורה באכילה, אף על פי שיש לה שני סימני הטהרה, ומחלוקת בדבר בגמרא (נידה כד ע"א) - רב סובר שאין מין בריה כזו בעולם, ולא אמרה תורה אלא כאשר תמצא בריה כזו במעי בהמה טהורה, שלא תותר בשחיטת אמה. ושמואל סובר שיש מין בריה כזו ואסרתה תורה. ותמוה בעיני שרש"י תופש כאן כדעת שמואל באשר לעצם קיומה של בהמה כזאת, אף כי הלכה כרב באיסורא. (פ' ראה תשמ"ח)

2ולכאורה עוד יותר קשה: מה דחקו את רש"י שלא להבין בפשטות "השסועה" כתואר ל"הפרסה". ושמא גם זה תוצאה מנטייתו למופלא? (פ' ראה תשנ"ג) וראה "גור אריה". לדבריו, שינה רש"י מהמשמעות הפשוטה מפני שבפסוק הקודם הבהמה חלוקת הפרסה נקראת "שוסעת שסע", וכן בפרשת שמיני (ויקרא יא, ג) היא נקראת כך. בפעם היחידה במקרא מופיע כאן השם "שסועה". מכאן ש"שסועה" אינו תיאור הפרסה אלא בריה הוא.

3ויתרה מזה יש לשאול: כלום ראו חז"ל או מי מהם בעל חיים שכזה? ואפילו אם כן, למה יקרא "שסועה"? וראה רמב"ם (הלכות מאכלות אסורות א, ו) האוסר בריה שכזו גם כשהיא נולדת מבהמה טהורה או נמצאה במעיה, וכמובן פוסק בזה כרב. (פ' ראה תשנ"ט) וראה "תורה תמימה" על אתר (אות כ) ששאל מן הצד האחר: ויפלא מאוד מניין לו לרב להחליט החלט גמור וקיים דבְּרִיה כזו אינה במציאות כלל ואי אפשר לה לחיות... והלא כלל גדול קיימא לן "לא ראינו אינה ראיה"... נשגב ממני הדבר לא אוכל לו, מה ראה רב לזה ומה הכריח אותו לזה, ואם על פי חכמת הטבע והרפואה היה דן כן, הלא בר פלוגתיה שמואל היה נודע לטבעי ורופא מצויין, כנודע, והוא סבירא ליה מפורש דנמצא וחיה בריה כזו... וראה זה דבר פלא מה שכתב בעל "המשביר" (רבי משה בירדוגו), כי במדינת ברזיליא נמצאת חיה שיש לה על גביו כעין בקע רחב ועמוק, ועל־ידי זה נראה כאילו נפרדו גבה ושדרתה. עיין שם. ומעין זה אצל בעל "הכתב והקבלה" ומלבי"ם על אתר.

4שם. ...אמרו רבותינו (חולין סג ע"ב), למה נשנו? בבהמות מפני השסועה, ובעופות - מפני הראה; שלא נאמרו ב"תורת כהנים" וכו'. כלומר הכתוב חזר ופירט בספר דברים את החיות שאינן כשרות בגלל השסועה שכתובה כאן ואינה בספר ויקרא, ובעופות מפני הראה שנתוספה כאן. והדברים מאוד קשים, לא רק משום הנדירות של אלה שנתוספו כאן (וראה "תורה תמימה" על אתר אות יט), וראה רש"י להלן (פסוק יג ד"ה והראה ואת האיה וגו') "היא ראה היא איה היא דיה", ואם כך בוודאי קשה לקבל שבשביל זה נשנתה פרשה ארוכה פעם נוספת. ולפחות פרשת העופות, אם יש כאן שלושה שמות למין עוף אחד, מאי נפקא מינה אם נאמר כאן או שם. וראה מה שכתבתי להלן (פסוק יג). (פ' ראה תש"ן)

5וכמובן גם אפשר לשאול בדרך אחרת - אם אמנם שתי הפרשיות (בהמה ועוף) נשנו פעמיים כדי לרבות את השסועה ואת הראה, למה הכתוב האוהב לקצר בלשונו לא הזכיר את הללו בפרשתם הראשונה. דבר זה קשה גם כאן וגם בכל יתר המקומות שבהם משיבים כך על השאלה, למה נשנתה הפרשה פעמיים. (פ' ראה תשס"ד) הערת הרב איתן שנדורפי שי': השאלה הכללית אודות הפרשיות החוזרות ונשנות בפסוקי התורה נידונה באריכות במאמריו של הרב ליב מינצברג בספר "תורה ודעת" ח"ב. עיין שם.