ברכת אשר על התורה, דברים יח:כ

1רש"י ד"ה אשר לא צויתיו לדבר, אבל צויתיו לחבירו (סנהדרין פט ע"א). ע"כ. כלומר אפילו אם אכן ציוה ה' את הדבר ההוא, אלא שציווהו לנביא אחר, ולא לו, גם על כך חייב אותו נביא מיתה. (פ' שופטים תשנ"ט)

2רש"י ד"ה ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, אפילו כיון את ההלכה לאסור את האסור וכו'. לא ידעתי מה לו לנביא ולפסיקת הלכה באיסור והיתר וכדו'. (פ' שופטים תשס"ד)

3רש"י ד"ה ומת, ...אבל הכובש את נבואתו... מיתתן בידי שמים וכו'. צריך לבדוק כיצד יונה הנביא כבש נבואתו (ראה סנהדרין פט ע"א). ובאשר לדברי "שפתי חכמים" (אות א) האומר "משמע ליה מדכתיב (בפסוק יט) 'אשר לא ישמע' קרי ביה אשר לא ישמיע", משום מה אינו מגלה לקוראיו שאלה הם דברי הגמרא שם. (פ' שופטים תשנ"ו, בבית החולים שערי צדק) לשאלת כבישת הנבואה על־ידי יונה הנביא נדרש הרדב"ז (שו"ת ח"ב, סימן תתמב). לדבריו, היתה זו שליחותו הראשונה בנבואה, והיה מסרב לקבל על עצמו את השליחות הזו מפני כבודם של ישראל, שלא יאמרו שהגויים חוזרים בתשובה כאשר מוכיחים אותם, ובני ישראל לא שומעים למוכיחים. לכן ברח לחוץ לארץ בחשבו שלא תחול עליו הנבואה שם. ואף על פי שהיה יודע שיענש על כך, אמר, מוטב שאענש אני ולא יפול מכבודם של ישראל כמלוא נימה. ועוד: היה בדעתו של יונה ללכת אל נינוה בשליחות ה', אלא שרצה להאריך את הזמן, כדי שאולי בינתיים תתמלא סאת עוונותם ולא יצטרך לבא אליהם, ולפיכך ברח לתרשיש, כדי להאריך את הזמן. ומשם רצה ללכת לנינוה. הערת ר' זאב נוימן שי': ועיין בספרו של הרב יהושע בכרך "יונה בן אמתי ואליהו" (בעיקר בפרק ראשון ובפרק רביעי).