ברכת אשר על התורה, דברים ב:כג

1"והעוים היֹשבים" וגו'. פסוק זה מדבר בחבל ארץ שלחוף הים, ולכאורה אין מקומו כאן, שהרי כאן מדובר בעבר הירדן המזרחי, וזה במערבו. ודומה שהוא בא להדגים - כמו שעיר - את העקרון "עמון ומואב טיהרו בסיחון" (חולין ס ע"ב), וכדברי רש"י לסוף הפסוק "...ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם". (פ' דברים תשמ"ה)

2רש"י ד"ה והעוים היֹשבים בחצרים וגו'. דווקא משום שכאן רש"י מסביר את הצורך בכתיבת פסוק זה שעיקרו - "עמון ומואב טיהרו בסיחון" (חולין ס ע"ב) - קשה, לשם מה באים הפסוקים (י-יב; כ-כא; ובפרק ג, ט, יא, יג). (פ' דברים תשנ"ד)

3שם. ...מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא, כג-לב), לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם וכו'. תמיהני, הרי הברית ההיא לשלושה דורות בלבד נכרתה, וכדברי אבימלך שם (בראשית כא, כג) "אם תשקֹר לי ולניני ולנכדי", וכבר עברו אלה מן העולם. (פ' דברים תשמ"ו)

4ודומה שהשמדתו של עם אשר נכבשה ארצו - מן הנורמות המקובלות בימי קדם היתה, וכך יוצא מן הפרשה כולה. (פ' דברים תש"ן)

5אכן בבראשית (שם) משמע שמדובר בברית שתארוך שלושה דורות, אבל מדברי רש"י כאן משמע, שראה בברית ההיא ברית עולם. ומסתבר שסמך על דברי הגמרא (סוטה ט ע"ב - י ע"א) בשם רבי חמא ב"ר חנינא, שבימי שמשון הוחלה שבועתו של אבימלך, מפני שהפלישתים פרצו הגדר תחילה. עם זאת תמוה שאין רש"י נוגע בעניין זה שם כלל ועיקר. (פ' דברים תש"ס) הערת הרב איתן שנדורפי שי': אכן השבועה היתה רק לשלושה דורות, אלא שנכדו של אבימלך האריך ימים, וחי עד ימי דוד! (ראה "הדר העולם" עמ' 128 ובמקורות שם).

6ורק עתה שמתי לב שרש"י מדבר בשישה (ולא בחמישה) סרני פלשתים, ואכן בדפו"ר אינו מזכיר את האשדודי, והרי הם חמישה. אך מיהושע (יג, ג) משמע שסרני פלשתים אכן ששה היו, דהיינו גם האשדודי המנוי שם, ולפי זה העוים הם "תוספת" לסרני הפלשתים. וראה שם רש"י ורד"ק באשר למספר "חמשת". לדבריהם, החשובים שבהם היו חמישה. (פ' דברים תשנ"ו)