ברכת אשר על התורה, דברים כב:יט
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Deuteronomy 22:19
Open in the reader →1"...ולו תהיה לאשה" וגו'. מכאן ומן האמור להלן (פסוק כט) לגבי אונס נערה בתולה, ניתן ללמוד לכאורה על מעמדה החשוב של האשה הנשואה, וברור הוא, שבעוד זכות בחירתו של הבעל נשללה ואין בידו לשלחה, עדיין נתונה הזכות ביד האשה להחליט שאיננה חפצה בנישואים אלו. במקרה זה ודאי יתקבלו הגירושין. כך כתב רש"ר הירש: "במקרה הנידון כאן התנהג האיש כלפי אשתו בצורה מחפירה כדי להביא בכח לידי התרת הנישואים; משום כך שללה ממנו התורה את הזכות הזאת לכל הזמנים. במידה שהדבר תלוי בו, תהיה אשה זו אשתו כל ימיו; הוא לא יוכל לעולם להתיר את הנישואים האלה בלא הסכמתה". ויפה מסוכמת הפרשיה ב"דעת מקרא" (עמ' שכה, לאור דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג, לט), זו לשונו: תכלית הפרשה לתקן פרץ שנבעה בחיי איש ואשתו - מי שעלתה טינה בליבו על אשתו, ולו סיבה שאינו רוצה בה, הרי זה יכול לפוטרה בגט ולשלם לה כתובתה... ואם היא אשתו חדשה וטוען שזִנתה מדעת בעת שהיתה ארוסה, הרי זה בא לחייבה סקילה. על בית הדין לחקור ולדרוש בדבר, ואם הורי האשה מוכיחים שאין טענתו אמת, עונשים אותו. ועונשו מידה כנגד מידה: תחת שביקש להפסידה כתובתה - קונסים אותו בממון, לשלם מאה סלע לאבי אשתו; ותחת שביקש לגרשה בתואנת שווא וגרם לה חרפה - גוזרים עליו שלא יוכל להוציאה כל ימיו. זה גמר הריב ותיקון העוול. הבעל שנענש יקח מוסר, ויוציא מלבו שנאה לאשתו, וישכין שלום באהלו. ע"כ. (פ' כי־תצא תש"ס)
2"...לא יוכל לשלחה". ואילו להלן (בפסוק כט) נאמר: "...לא יוכל שלחה". אונקלוס מתרגם שניהם באחת, ועם זאת ראוי לבדוק אם יש נפקא מינה. (פ' כי־תצא תשנ"ד) הבחנה זו מבחין בעל "אזנים לתורה" להלן (בפסוק כט), כה דבריו: "'לא יוכל שלחה כל ימיו' - ובמוציא שם רע נאמר 'לא יוכל לשלחה כל ימיו'? הפועל הבא אחר 'יכל' בא על פי רוב בלמ"ד, כמו 'ולא יכֹל יוסף להתאפק' (בראשית מה, א), 'ולא יכֹל להשיבה' (מלכים א' יג, ד), וכן נאמר במוציא שם רע 'לא יוכל לשלחה'; במה דברים אמורים, אם אפשר לעשות את זה תיכף (אם היה מותר), כי היא כבר נשואה לו, ולולא האיסור ש'לא יוכל לשלחה', היה אפשר לו לגרשה תיכף, אבל במאנס פנויה, הרי אין בידו 'לשלחה' עתה, שהרי טרם קדשה, ועליו לקיים קודם כל את המצוות עשה 'ולו תהיה לאשה', רצונו לומר לקדשה ורק אחר כך חל עליו הלאו של 'לא יוכל' לגרשה, לפיכך נאמר 'שלחה', שאין הפעולה הזאת עתה בידו לעשותה או לא - עד שיקדשה".