ברכת אשר על התורה, דברים כה:יז

1"זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח". הרבה תמהתי מהו גדר המצוה ואימתי עוברים על הלאו? ב"ספר המצוות" (עשה קפט) מצאתי שהמצוה היא "לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו". וכיצד נזכור? "נאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו". כלומר מצוה לזכור בפה. יחד עם זאת ישנו איסור שכחה "לא תשכח" (לא תעשה נט) המוטל על הלב, "אנחנו מוזהרים מהשליך זה מלבנו ומשכוח אותו והיא מצוות לא תעשה".

2הביטוי "בכל עת ועת" דורש הבנה, שכן לא מסתבר שהחיוב המוטל על האדם הוא לעסוק "בכל עת ועת" בזירוז העם לשנוא את עמלק, כפי שהוא מצווה לחזור על התורה שוב ושוב שלא תוכל לסור מלבו, כמבואר בפירוש רבנו יונה על מסכת אבות (פ"ג, מ"ח): "רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר 'רק השמר לך' וגו' (דברים ד, ט) אשר לא נתן בלבבו לאמר כי השכחה מצויה בבני אדם והיה לו לחזור ההלכה הרבה פעמים ולחשוב בה כל היום וכל הלילה עד שלא תוכל לסור מלבו ולא עשה הרי זה מתחייב בנפשו כי יבא להורות על פי הזכרתו ויאמר: כך אמר לי רבי, ויאסר המותר ויתיר האסור, ונמצאת תקלה באה על ידו".

3ואכן מוצאים אנו הגדרה אחרת ב"ספר החינוך" (מצוה תרג). לדבריו, הציווי על זכירת מעשה עמלק ניתן אמנם כציווי כללי ללא ציון זמן, אך אין פירושו של דבר שהציווי מוטל על האדם "בכל עת ועת", אלא קבעו ישראל זמן מיוחד לזכרון מעשה עמלק פעם בשנה, בשבת הסמוכה לפורים. ואימתי עוברים על לאו זה? על כך משיב: "והעובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל - ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו הבא על זה, שהוא 'לא תשכח'". (פ' כי־תצא תשנ"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': לפי הרמב"ם המצוה היא אכן לזכור את מעשה עמלק בכל יום ויום . כך עולה גם מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם (ה, ה): "ומצוות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו". כעין דברי הרמב"ם כתב גם הסמ"ג (במצוות עשה קטז). וב"ספר חרדים" (יב, כא) מבואר: "מלשון רמב"ם וסמ"ג משמע שמצוות זכירה היא בכל יום ". וכן כתב הרד"ל בביאורו ל"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מד, הגה ה): "ומלשון הרמב"ם ז"ל בספר המצוות וכן בריש פרק ה' מהלכות מלכים מבואר שסובר שהיא מצוות עשה נוהגת תמיד, וממילא זמנה בכל יום, ככל שאר מצוות הכתובין בתורה סתם כיוצא בזה, כגון ברכת כהנים... ותפלה, לפי דעת הרמב"ם שהיא מצוות עשה מן התורה, ויציאת מצרים וכיוצא בזה". וראה "מנחת חינוך" (מצוה תרג), שם מבואר שלדעת הרמב"ם זכירת עמלק זוהי מצווה תמידית, כמו שש המצוות התמידיות המנויות בסוף הקדמת "ספר החינוך" (להאמין בה', שלא להאמין זולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים).

4הרמב"ם לא כתב, לא בספר המצוות ולא בהלכות מלכים, שכדי לקיים את מצוות זכירת מעשה עמלק צריך לקרוא בתורה את פרשת זכור! מכך עולה שלדעת הרמב"ם קריאת פרשת זכור היא תקנת חכמים, בדומה לקריאת פרשיות "שקלים" ו"החודש" ומצוות העשה מדאורייתא היא לזכור את מעשה עמלק בכל יום, כלומר מספיק לקרוא את הפסוקים מתוך סידור או לדבר בענין (ראה שו"ת "תורת חסד" חלק אורח חיים סימן לז סעיף ה).

5בעל "ספר החינוך" מתלבט לגבי זמן חיוב המצוה, ומכריע: "והעובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל - ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו שבא על זה, שהוא 'לא תשכח'". כלומר רק מי שמעולם לא קרא ביטל את העשה, ומספיק שיקרא אפילו פעם אחת בחייו, ואולי אפילו אין צורך בקריאה מתוך ספר תורה, כדי לקיים מצוות עשה זו.

6הרד"ל בביאורו ל"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מד, הגה ה) תמה על התלבטותו וכתב: "ומלשון הרמב"ם ז"ל... מבואר שסובר שהיא מצוות עשה נוהגת תמיד, וממילא זמנה בכל יום... ולא ידעתי למה זה פקפק ב'ספר החינוך' בסוף פרשת כי תצא (מצוה תרג) בזה אימתי זמנה, ודחק לומר שדי בזכירתה שתים ושלש פעמים בשנה (נראה שצריך לגרוס "פעם בשתי שנים או בשלש", כלשונו של בעל "ספר החינוך"). וליישב המנהג שאין זוכרין אותה בפה כתב כן".

7הערה נוספת יש להעיר כאן: בעל "ספר החינוך" כתב טעם זהה לטעמו של הרמב"ם, שתכלית זכירת מעשה עמלק היא כדי למחותו, ואף על פי כן הוא חולק עליו מן הקצה אל הקצה - לפי הרמב"ם צריך לזכור את מעשה עמלק בכל יום, ואילו לפי ה"חינוך" מספיק לזכור פעם אחת בחיים. כיצד יתכן ששניהם כתבו טעם זהה, ואף על פי כן נחלקו בצורה כה קוטבית בהשלכה המעשית שלו?

8נראה שלפי "ספר החינוך" מצוות זכירת מעשה עמלק מתקיימת בידיעה. עלינו לדעת שאנו מצווים למחות את עמלק, וכדי להראות שקיימת ידיעה מספיקה זכירה חד פעמית בפה. לעומת זאת, לפי הרמב"ם, לא מספיקה ידיעה, גם יחס השנאה צריך להשמר - "ולא תחלש שנאתו" - לכן לדידו, אנו מצווים על זכירת מעשה עמלק בכל יום .