ברכת אשר על התורה, דברים כז:יב

1בפסוק יב באה ו"ו־החיבור אצל כל חמשת השמות, אך לא כן בפסוק יג. האם זה רק גיוון לשון או יותר מזה? לא ראיתי הערה בנידון. (פ' כי־תבוא תשנ"ז)

2ומעניין ששני התרגומים שומרים על העדר ב' ו"וים בפסוק יג. (פ' כי־תבוא תשס"א) הערת הרב איתן שנדורפי שי': לשאלת הו"וים נדרש בעל "משך חכמה". לדבריו, בני הגבירות מחוברים זה לזה בו"ו־החיבור וכן בני השפחות, אבל בני הגבירות אינם מחוברים עם בני השפחות. פירושו זה מהווה המשך לדברי המפרשים שכתבו שעל הר עיבל עמדו בני השפחות בגלל היותם בני השפחות (ראה ראב"ע על אתר). על דברי ה"משך חכמה" קשה, שכן זבולן מחובר בו"ו־החיבור עם גד ואשר בני זלפה! על כך משיב ה"משך חכמה" שזה מקביל לראובן, וניתן להבין את דבריו בשני אופנים: (א) הרב קופרמן בהערותיו מסביר שכשם שראובן נזכר סמוך לשני בני שפחה, כך גם זבולן נזכר סמוך לשני בני שפחה. (ב) ניתן גם להסביר שו"ו־החיבור במילה "וזבולן" מחברת את זבולן לראובן, שבתחילת המשפט, ולא לגד ואשר הסמוכים אליו. וזה שזבולן אינו סמוך לראובן בפסוק, זה מפני שראובן וזבולון בכח תורתם הגנו על בני השפחות, כפי שכתב בעל "צרור המור" על אתר, לכן הופרדו ראובן וזבולון זה מזה וכל אחד מהם הוצמד לשניים מבני השפחות. הסבר אחר הוא (ראה "צרור המור" שם), שראובן הוצמד דווקא לגד מפני ששניהם רצו להתיישב יחד בחוצה לארץ, בעבר הירדן המזרחי.

3ניתן להסביר הסבר אחר, לפיו מעמד הברכה והקללה היה מעמד של ערבות, בו תוקן עוון מכירת יוסף, שבו הפרידו השבטים את יוסף מהם ומאביהם. לכן במעמד זה עומדים על הברכה בהר גריזים, השבטים שמעון ולוי (בניהם של שמעון ולוי, ששנאו את יוסף ורצו להורגו), ושבט יהודה (בניו של יהודה שהציע למוכרו), יחד עם יוסף ובנימין. עמידתם של אחים אלו יחד חרף המשקעים שביניהם, מזכירה לנו את דבריו של יוסף, המובאים בדברי רש"י לספר בראשית (מה, יב): "כשם שאין בלבי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם".

4לעומתם, על הקללה עמדו, בני השפחות (שאהבו את יוסף), ראובן (שרצה להצילו), וזבולון (הקטן שבבני לאה, שלא השתתף ברדיפת יוסף, כמבואר בבראשית רבתי 178). כל אלו לא הציעו, לא להורגו ולא למוכרו (ראה רש"י בראשית מט, ה). ואף על פי שיהודה לא הסכים בהריגתו, מכל מקום היה אשם במכירתו (ראה רש"י בראשית לח, א).

5השבטים העומדים על הר גריזים מוצמדים כולם בו"ו־החיבור על מנת לבטא את הערבות והחיבור שהיו ביניהם חרף המשקעים. לעומת זאת בקרב השבטים העומדים על הר עיבל ראובן אינו מוצמד בו"ו־החיבור לגד ואשר, מפני שראובן ניסה להציל את יוסף בפועל ממש , ואילו בני השפחות רק שתקו. דומה להם זבולון שגם הוא רק שתק, לכן זבולון כן מוצמד אליהם בו"ו־החיבור! לפי הסבר זה עדיין צריך להבין מדוע דן אינו מוצמד לזבולן בו"ו־החיבור. וראה עוד במאמרי "הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל" (ניצני ארץ חלק יז).

6רש"י ד"ה לברך את העם, ...והכהנים והלוים והארון למטה באמצע. ע"כ. מכיוון שבפסוק נאמר שלוי היה על הר גריזים, צריך לומר שלמטה היו רק הראויים לשרת, וכל היתר היו למעלה, עם שמעון ויהודה וכו'. ומכל מקום לא ברור לי, מדוע אין הכתוב אומר את כל הדברים הבאים בלשון "ברוך", אלא בלשון "ארור", ואמר נתנאל שי' ש"ארור" מרשים ואפקטיבי יותר. (פ' כי־תבוא תשנ"ה) לשאלה זו נדרש ה"בן יהוידע" על הגמרא בסוטה (לז ע"ב) והביא מספר טעמים: (א) אם לא תשתמש התורה בלשון "ארור" לא יהיו הרשעים יראים מלעשות עבירות, הם לא יבינו 'מכלל', והלואי שכשנכתוב את הארור בפירוש, יפחדו לעשות עבירות. (ב) כדי שיתפעל האדם מקריאת הקללות ויתעורר לחזור בתשובה. (ג) העונש על הארורים הוא בעולם הזה, לכן נכתב הארור בגלוי, אבל השכר של המצוות אינו אלא בעולם הבא (בעולם הזה הוא בכיסוי). וראה "משכיל לדוד". לדבריו, אילו נכתבו הברכות היו הפושעים בוטחים ואומרים שיהיה די להם אם יחזיקו באחת מהנה ויהיו בכלל הברכה, לכן פורשו רק הקללות, שיזהרו מאוד, כי העובר אפילו על אחת בלבד, הריהו כבר בכלל ארור.