ברכת אשר על התורה, דברים ג:יח

1רש"י ד"ה ואצו אתכם, לבני ראובן ובני גד היה מדבר. ע"כ. לא ידעתי מה מנע מרש"י להזכיר כאן גם את חצי שבט המנשה, שהרי מן הסתם גם אליהם פנה משה בדרישה לעבור חלוצים. (פ' דברים תשס"ג)

2שבת חתן של יהונתן שי'

3בקשת סליחה! נהגתי במשך השנים לעמוד משום כבוד הציבור (נושא חשוב, אף כי מזולזל מעט). ועתה, זה למעלה מכוחותי וגם עצם הדיבור כבר קשה לי, לא רק משום מאמר ריש לקיש בשיר השירים רבה (ד, יא): "כל מי שאמר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה, נוח לו שלא אמרן". ותוסיפו לזה את דרישותיה של ממן שתח', לקצר ולא להתרגש. אך עלי לגמול ליהונתן שי' על החסד שעושה עמדי בימים אלו (הימים, ימי מחלתו של המחבר זצ"ל, אב שנת תשס"ח, ובחלקו של יהונתן, הנכד, נפלה הזכות לשהות במחיצתו שעות רבות ולסייע בעדו, ואף נטל על עצמו את האחריות על שיבוץ בני המשפחה לפי ימים ושעות בחודשים הקשים בהם הרגיש חולשה רבה ונזקק לעזרת בני המשפחה).

4עניינא דיומא הוא השורש דב"ק. השורש דב"ק, כמתאר את היחס שבינינו ובין הקב"ה, מופיע מספר פעמים בספר דברים: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" (דברים ד, ד), "אֹתו תעבֹד ובו תדבק" (י, כ), "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (יא, כב), "ואֹתו תעבֹדו ובו תדבקון" (יג, ה), "לשמֹע בקֹלו ולדבקה בו" (ל, כ).

5מעניין הדבר שבספר בראשית (ב, כד) משתמש הכתוב באותו השורש בבאו לתאר את היחס הראוי בין איש לאשתו - "ודבק באשתו".

6על הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" שואלת הגמרא (כתובות קיא ע"ב): "וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב 'כי ה' אלהיך אש אֹכלה' (דברים ד, כד)?".

7בבית שבנוי על פי ההלכה, על דביקות בה', פעמים שאנו נדרשים להתמודד עם שתי הלכות סותרות.

8וכך אומר הירושלמי (סנהדרין ד, ב): "אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היתה לרגל עמידה. מה טעם? 'וידבר ה' אל משה'. אמר לפניו, רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה. אמר לו, אחרי רבים להטות: רבו המזכין - זכו, רבו המחייבין - חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור". כלומר אילו נכתבה התורה שבעל פה בסיני והיתה "חתוכה", קשה היה לחדש בה, ולא היה מקום לרגל לעמוד. בכל ענין וענין היה המקום תפוס בהלכות מפורשות ופסוקות, וקשה היה לעסק התורה החדשני להאחז בהן, לפיכך לא נכתבה התורה שבעל פה, בכדי שיהיה מקום לרגל לעמוד ותוכל המחשבה התורנית לפרות ולרבות.

9דרכים שונות יש כדי להתמודד עם הלכות סותרות, והרי שתיים מן הדרכים:

10דרך ראשונה מציע הגאון ר' נתן צבי פינקל, הסבא מסלבודקה, כמובא במאמרו של ר' אברהם רון שי' "על חופש וסמכות" בתוך "עיונים במחשבת החינוך הדתי" (ירושלים תשל"ח, עמ' 37). שואל הסבא מסלבודקה, איזו טענה יש נגד יעקב על שהסתיר את דינה בתו בתוך תיבה שלא יתן בה עשו עיניו, הרי יש דין מפורש שכל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי (פסחים מט ע"ב), ומה רוצים מיעקב? אלא הטענה כלפי יעקב היא שהוא לא נאנח בשעה שהיה נאלץ לעשות זאת. הוא היה צריך לסגור את התיבה במנעול, אבל זה היה צריך להיות מלווה בצער. צריך היה לומר: "באמת, צר לי שאני לא יכול לתת את דינה לו לאשה, אולי היתה מחזירה אותו בתשובה".

11כלומר לעתים כשישנן הלכות הנדמות כסותרות ניתן לקיים את שתיהן כאחת, כשהאחת מורה מהו המעשה הנדרש והשניה מורה מהי ההרגשה שצריכה להתלוות למעשה המצוה.

12ולעתים יש פתרון שני: ר' משה אוירבך זצ"ל היה נוהג לומר על דור צעירי גרמניה שבין שתי המלחמות. החכם, הוא זה היודע שגם כשיש מחלוקת, אין פירוש הדבר שהאחד צודק והשני טועה, אלא שיש דרכים שונות בעבודת ה', ועל כל אחד למצוא את דרכו, אך תנאי בסיסי לכך הוא ההבנה שיש דרכים נוספות ואל לך לפוסלן.

13(בעקבות הערתה של דינה שתח', שלצערנו גם היום רואים אנשים שמבטלים זה את זה, ציטט המחבר מדברי חז"ל במסכת חגיגה (ה ע"ב): בשמים בוכים על אלו שיכולים ללמוד תורה ואינם לומדים, וכן על אלו שאינם יכולים ללמוד ולומדים). (פ' דברים תשס"ח)