ברכת אשר על התורה, דברים ג:ב

1רש"י ד"ה אל תירא אֹתו, ובסיחון לא הוצרך לומר "אל תירא אֹתו"... שלא תעמוד לו זכות ששימש לאברהם, שנאמר "ויבא הפליט" וגו' (בראשית יד, יג). ע"כ. עוד כנער לא הבינותי, למה אפשר לפחד מפני זקן כזה בן הרבה מאות שנים. ואולי צריך לומר שכפליט מדורו של נח ועוד מלפני כן היה בן סטרוקטורה (בעל מבנה גוף) כמו בני הדורות ההם שהאריכו ימים ביותר, ומן הסתם היו במלוא כוחם גם כשהגיעו לגיל גבוה. ואולי, אדרבה, זקנותו הביאה את רש"י להזדקק לדברי חז"ל, לפיהם חששו של משה רבנו היה מכוח הזכות שהיתה לו לעוג ולא מפני גבורתו. (פ' דברים תשנ"א) וראה רמב"ן לספר במדבר (כא, לד) שכתב: אל תירא אותו - כי היה משה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר בו: "ויבֹא הפליט ויגד לאברם העברי" (בראשית יד, יג), והוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו אמרפל וחבריו בעשתרות קרנים, לשון רש"י מדברי רבותינו (במדבר רבה יט, לב). נתעוררו גם בזה, מדעתם שלא יירא משה רבינו מזרוע בשר, כי עמו ה' אלהינו, וכל הגוים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו (על פי ישעיה מ, יז), והוא המזהיר את ישראל: "אל תיראו ואל תערצו מפניהם" (דברים לא, ו)! והוא המאשים אותם ביראתם, כענין שנאמר במרגלים: "ואומר אלֵכם לא תערצון ולא תיראון מהם, ה' אלהיכם... הוא ילחם לכם" (דברים א, כט-ל)! אבל נתיירא משה מפני הזכות שידע לו. ע"כ. הסבר אחר כתבה נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר במדבר" (עמ' 276): "דוק ותראה שלא נאמר כאן: 'אל תירא מפניו ', כאשר יאמר הכהן אל העם בצאתו למלחמת מצוה על אויביהם: 'אל תיראו, ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם' (דברים כ, ג), אלא נאמר כאן: 'אל תירא אֹתו', וכבר לימדונו מפרשינו (מלבי"ם בהקדמתו לספר ויקרא, סימן תקטז; מלבי"ם ויקרא יט, ד) מה ביניהם. כל מקום שנאמר: 'ירא מ...' או 'ירא מפני', היראה היא גופנית, מפני כח אגרופיו, ויכולת הכאה והשמדה שבידי האויב. אך כל מקום שנאמר 'ירא את' אינו אלא יראת הרוממות, יראה הנאמרת כלפי שמים ("את ה' אלהיך תירא") וכלפי הורים אשר הקיש הכתוב מוראם למורא שמים ("איש אמו ואביו תיראו"), ונאמר בין איש לרעהו כאשר מעריך ומכבד הירא את היראוי. ולזה נתכוון רש"י (כא, לד) באומרו על פי חז"ל (תנחומא חקת כה) שהיה משה ירא להילחם, שמא תעמוד לו (-לעוג) זכותו של אברהם". ע"כ. (הראני הרב איתן שנדורפי שי').

2גם קשים דברי רש"י שמתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששימש לאברהם וכו', הרי שם מבאר רש"י (בראשית יד, יג) "ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה". כלום זכות גדולה כל כך היא זו שצריך לירא אותו? (פ' דברים תשס"ד) לשאלה זו נדרש חזקוני (במדבר כא, לד) וכתב: יש לומר, ואפילו הכי זכות הוא לו, דהכי אמרינן במסכת הוריות (י ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שהרי בזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות בתו של עגלון" וכו'. וה"כלי יקר" שם כתב: ומה שמקשים כאן איך היה ירא מזכות זה, אדרבא, הרי באותו זמן היה חוטא ורב מרי, כי כוונתו היה כדי שיהרג אברהם וישא הוא את שרה כמו שפירש רש"י שם (בראשית יד, יג), אין זה קושיא, כי רש"י פירש כן לפי האמת, שהרי סוף כל דבר הכל נשמע, שלא הועיל לו זכות זה, ואם כן סופו מוכיח שכוונתו היתה לרעה ולא לטובה, אבל משה עדיין לא היה יודע סוף הדבר, והיה סבור שלטובתו נתכוין להציל את לוט, על כן היה ירא פן יעמוד לו זכות זה. והשיב לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא אותו כי בידך נתתי... וביאור הדבר, שמאז ומקדם כבר נתתי אותו בידך כי מעולם לא היה לו שום זכות, ובמעשה ההוא היה נרדף עד חובה והיתה כוונתו לרעה ונגזר עליו מאז שיהיה נתון לך ומסור בידך, וזה פירוש יקר. ע"כ. הערת הרב איתן שנדורפי שי': ה"צדה לדרך" (במדבר שם) הביא את דברי ה"כלי יקר" והקשה עליו: ואני תמה מאוד על חכמתו הגדולה, איך כתב "כי מעולם לא היה לו שום זכות"? וזה אי אפשר בשום פנים! דאם כן למה חי יותר מת"ק שנה? ...לכן אפשר לומר שגם משה רבנו היה יודע שכוונתו היתה לרעה, ואפילו הכי היה ירא שמא תעמוד לו זכות של אברהם, כיון שסוף סוף באה הצלה של לוט על ידו, לא יצא נקי בלא זכות. וכן פירש החזקוני, והביא ראיה שכן מצינו גבי בלק שאמרו חז"ל (סנהדרין קה ע"ב): בזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויוצאה ממנו רות, ואף על פי שנתכוין לרעה, מכל מקום הואיל והקריבם לכבוד הקב"ה היה לו זכות. וכבר מצינו כאלה רבים לאין מספר, והמפורסמות אין צריך ראיה, הלכך הקושיא מעיקרא ליתא. ע"כ. נמצאנו למדים עד היכן מגיעה מידת הגמול של רבונו של עולם. הנה עומד עוג מלך הבשן למעלה מארבע מאות וחמישים שנה מאז בישר לאברהם על שביו של לוט, וזכות זו, הגם שבאה ממניעים של מחשבות שפלות, עדיין עומדת לו ומאריכה את ימיו. תובנה זו מעוררת שאלה גדולה: ב"שיחות לספר דברים" (עמ' יד) שואל הגר"א נבנצל שליט"א: "וכי למשה אין זכויות?! הרי הוא נותן התורה, הוא מוציאם של ישראל מטומאת מצרים, מלא מצוות לאין שיעור, עבד נאמן המדבר עם ה' 'פה אל פה' (במדבר יב, ח) - הלא זכויותיו הן עצומות ביחס לזכות הפעוטה של עוג! מדוע אם כן משה חושש? וגם אם תאמר שמשה אינו בוטח בזכויותיו משום ענוותנותו הגדולה, אבל הרי מצטרפת זכותם של ששים ריבוא צדיקי ישראל!". תשובתו של הגר"א נבנצל שם היא שלרשע הקב"ה משלם שכר מצוותיו בעולם הזה, ואילו לצדיק משלם הקב"ה שכר מצוותיו בעולם הבא, לכן לא סמך משה על זכויותיהם של ישראל שיעמדו להם כנגד זכותו של עוג. עיין שם עוד בדבריו הנפלאים.