ברכת אשר על התורה, דברים לב:לה

1רש"י ד"ה לי נקם ושלם, ...פורענות נקם, וישלם להם כמעשיהם, הנקם ישלם להם גמולם. ע"כ. פירוש זה קשה, כי מנין היו"ד של "וישלם"? (פ' האזינו תשמ"ט) וראה "ספר הזכרון". לדבריו, לפי פירוש זה הו"ו של "ושלם" היא ו"ו־ההיפוך (מעבר לעתיד), "ושלם" כמו ישלם.

2רש"י ד"ה לעת תמוט רגלם, כשתתום זכות אבותם וכו'. בתחילת השבוע כתבתי למחותני ר' מאיר ברכפלד שי' שעניין זכות אבות, שאנחנו כה מתמידים להסתמך עליו, נראה לי תמוה. כלום זהו הון שאין לו סוף? כשהגעתי לדברי רש"י אלו ראיתי שאין זה נכון לומר שזכות אבות היא בלתי מוגבלת. מכל מקום דומה שזכות זו יש בה גם תביעה אלינו לומר לעצמנו - מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. (פ' האזינו תשמ"ט) במסכת שבת (נה ע"א) נחלקו תנאים: שמואל אומר, תמה 'זכות אבות', ורבי יוחנן אומר, תחון 'זכות אבות'. בתוספות שם (ד"ה ושמואל) נחלקו ר"ת ור"י איך אנו מזכירים 'זכות אבות' בתפילתנו לאחר שתמה. ר"ת מבאר, שלדעת שמואל 'זכות אבות' תמה אבל 'ברית אבות' לא תמה, שהרי נאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא כו, מב) אף אחרי שיגלו ישראל, ואנו לא מזכירים 'זכות אבות' אלא 'ברית אבות'. אולם ר"י מבאר שלרשעים תמה 'זכות אבות', ולצדיקים לא תמה, ואין מחלוקת בין שמואל לרבי יוחנן, אלא שמואל דיבר על הרשעים ורבי יוחנן על הצדיקים. ובעל "אור זרוע" (ח"א סימן קו) כתב, שלא תמה 'זכות אבות' אלא לענין שאינה עומדת מצד עצמה, אך כשמתפללים שתעמוד לנו 'זכות אבות', לענין זה 'זכות אבות' עומדת לעולם. הערת ר' זאב נוימן שי': עיין שיחות הרצי"ה לספר בראשית (עמ' 274).