ברכת אשר על התורה, דברים לג:יח

1רש"י ד"ה ולזבולן אמר, אלו חמשה שבטים שבירך באחרונה... לפי שהיו חלשים שבכל השבטים. הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" (בראשית מז, ב) וכו'. והנה שם מביא רש"י שני פירושים קוטביים לביטוי "ומקצה אחיו", האחד בשם המדרש, ולו אין כאן מקום, והאחר בשם הגמרא (בבא קמא צב ע"א), והוא המובא כאן. וראה בגמרא שם שאינה אומרת אלא שלקח את כל אלה שהוכפלו שמותיהם, ואינה אומרת, מה משמעה של הכפלת שם זו. וראה שם תוספות (ד"ה אלו הנכפלין בשמות) שברור להם, שהגמרא מבינה היפוכו של המדרש, אך לא ידעתי, על סמך מה אומרים כן. וצריך עיון. (פ' וזאת־הברכה תש"ן) הערת ר' חזקי פוקס שי': הגמרא שם אומרת שחמשת האחים שלקח יוסף היו אלה שהוכפלו שמותם, ועל זה מקשה הגמרא, הלוא גם שמו של יהודה הוכפל, ומתרצת, ששמו הוכפל לצורך. ברור מהדברים שהנחת היסוד של הגמרא היתה, שלא יתכן שיהודה הוא אחד מהחמישה. ומדוע? בפשטות מפני שהיה חזק, ולכן דווקא הוא ניגש אל יוסף. לכן פירש רש"י שם (ד"ה אותם שהוכפלו) שהחמישה היו חלשים, ולכן כתבו התוספות שהמדרש האומר שאלה שהוכפלו היו חזקים, חלוק על הגמרא.

2ולגופו של ענין קשה לי: הרי אין כאן כל הכפלה מצד משה, שכן איזכורו הראשון של כל שם הוא של הכתוב ולא של משה. (ערב יום הכפורים תש"ס)

3רש"י ד"ה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ...לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. ע"כ. כמו שאמרו (אבות פ"ג, מי"ז): "אם אין קמח אין תורה". ומדי פעם צריך להזכיר קדימות זו. (מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט)

4מעניין שרש"י עצמו (בפסוק הבא ד"ה כי שפע ימים יינקו - הראשון) מקדים את יששכר לזבולן. (פ' וזאת־הברכה תש"ס)

5וראה דברי חזקוני על אתר המתעלם לגמרי מן המדרש המפורסם בדבר השותפות ומפרש בפשטות - זה פרנסתו בים, וזה פרנסתו בשדה. (פ' וזאת־הברכה תשס"א)

6רש"י ד"ה שמח זבולן בצאתך, הצלח בצאתך לסחורה. ע"כ. קצת קשה שרש"י מפרש כאן "שמח" בהצלח, כי מה הקשר בין שני פעלים אלה. ואולי הוא ראה קושי בעצם השמחה שביציאה למסעי־מסחר, כי לשמחה מה זו עושה. אבל ראה אונקלוס המתרגם: "חדי זבולון במפקך לאגחא קרבא על בעלי דבבך". זה קשה יותר כי ביציאה לקרב יש עוד פחות משום שמחה. (פ' וזאת־הברכה תש"ס) הערת ר' חזקי פוקס שי': יעויין בחומש "רש"י המבואר", שם מבואר שכוונת רש"י היא "שיהיו שמחים בהצלחתם", והביאו ראיה לזה מפירוש רש"י לגמרא (כתובות ח ע"א ד"ה משמח) שפירש ברכת "שמח תשמח רעים האהובים", שהיא "ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב". ובאשר לאונקלוס העיר ר' רפאל בנימין פוזן שי': נרשם גם אצלי ובעז"ה עוד אשוב לעיין.

7רש"י ד"ה ויששכר, הצלח בישיבת אהליך לתורה וכו'. על פי דרכנו למדנו מכאן שגם בזה צריך ברכה והצלחה. מכל מקום כאן מתאימה יותר שמחה. (פ' וזאת־הברכה תשנ"ג)

8רש"י ד"ה כי שפע ימים יינקו (הראשון), יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה. ע"כ . לשון הרבים "להם" מלמדת אותנו שגם העוסק בפרקמטיא ומקיים לומדי תורה, זוכה למצוא פנאי ולעסוק בתורה. (פ' וזאת־הברכה תשס"א)

9רש"י ד"ה כי שפע ימים יינקו (השני), זבולן ויששכר, היה נותן להם ממון בשפע. ע"כ. דומה שחל כאן שיבוש, אך צריך לבדוק, היכן. על פי דברי רש"י הקודמים (פסוק יח, ד"ה שמח זבולן) הייתי גורס: זבולן היה נותן לו ליששכר ממון בשפע, אך צריך לבדוק, כאמור. ואכן, בדפו"ר גורס "הים נותן להם", וכך גם אצל ר' שמואל פ. גלברד. אך לפי זה קצת קשה מילת "להם", שלפי האמור אצל רש"י למעלה (פסוק יח) היה צריך לומר: לו, כלומר לזבולן. (פ' וזאת־הברכה, למחרת יום הכפורים תשנ"ז)

10תיבת "להם" אינה קשה, שהרי רש"י מדבר בשני השבטים, ושיעור הכתוב הוא: בזכות השבטים זבולן ויששכר, אשר הים נותן להם ממון בשפע, יעלו העמים אל ירושלים ויתגיירו. (פ' וזאת־הברכה תש"ס)

11רש"י ד"ה וּשְׂפֻנֵי, ...עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי וכו'. לא ידעתי, מהו ענין "ואוכלים מאכל אחד" ומהו ייחודו. ואכן, הגירסה שבדפו"ר הרבה יותר סבירה: והם רואים את כל ישראל עובדים לאלוה אחד ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה וכו'. כלומר יש אחידות במקום הנחוץ, אבל לא שלא במקומה. (פ' וזאת־הברכה, למחרת יום הכפורים תשנ"ז)