ברכת אשר על התורה, דברים ד:לז

1"...ויבחר בזרעו אחֲריו" וגו'. מוסב על "את אבֹתיך", וראה אונקלוס המתרגם "בבניהון", וב"דעת מקרא" מבואר כך: והטעם שאמר הכתוב "זרעו" בלשון יחיד, וכיוון לזרע יעקב, ולא אמר "בזרעם" כפי שמידת הדקדוק מחייבת - שאילו אמר "בזרעם", היו בני ישמעאל ובני עשו אומרים: גם אנחנו בכלל זרעם של האבות (ראה ראב"ע וחזקוני על אתר). ולפי שכאן מדובר בירושת הארץ, הוציאם הכתוב מן הכלל. (פ' ואתחנן תשס"ה)

2וראה רש"י בסוף ד"ה ויוצאך בפניו. לדבריו, הכתוב מלמדנו שיציאת מצרים היתה בפני האבות אברהם יצחק ויעקב ולעיניהם, ומה שכתוב "ויוצאך בפניו", בלשון יחיד, ולא 'ויוצאך בפניהם', אין בכך כדי לדחות הסבר זה, שהרי גם ברישא של הפסוק ישנה התייחסות לאבות בלשון יחיד - "ויבחר בזרעו אחריו". כלומר כשם שהכתוב השתמש בלשון יחיד ברישא - "בזרעו" [של "אבֹתיך"], במקום: בזרעם, כך גם בסיפא - "בפניו", במקום: בפניהם. וכן "אחריו" במקום: אחריהם. (פ' ואתחנן תשמ"ז)

3הקושי שבפני רש"י ברור, אך קשה, כיצד הוא מפרש את זה שבסיפא בזה של הרישא, בלא לתת פתרון לזה, שהרי לשון היחיד "זרעו אחריו" ביחס ל"אבֹתיך" לא פחות קשה מלשון היחיד "בפניו". ולפי מה שכתבתי בדיבור הקודם דברי רש"י מבוארים יפה.

4ומצאתי שציינתי פעם באחד החומשים: ראה "דיוקים", ואכן ר' פינחס וולף זצ"ל נדרש ללשון היחיד ומביא את דברי "חזקוני" (המוזכרים בדיבור הקודם) וגם ביאור נאה בשם ר' אפרים אנסבכר ז"ל. לדבריו, שיעור הכתוב הוא: מכיון שאהב את אבותיך, הרי כל אחד מהם היה ראוי שזרעו ייבחר על־ידי ה'. (פ' ואתחנן תשמ"ח)