ברכת אשר על התורה, דברים ז:ב

1"...ולא תחנם". יפה ביאר מצוה זו הרב בנימין תבורי שי' בגיליון "שבת בשבתו", וכך כתב שם: משה הזהיר את ישראל, שכאשר יגיעו לארץ ישראל, שבה גרים שבעת העממים - "לא תכרת להם ברית ולא תחנם. ולא תתחתן בם...". והנימוק (שיתכן שמתייחס רק לאיסור חיתון) - "כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים". מה פירוש המילה "תחנם", ומה כלול באיסור זה? רש"י מביא שני פירושים: (א) לא תתן להם חן - אסור לו לאדם לומר: כמה נאה גוי זה; (ב) לא תתן להם חנייה בארץ. הגמרא (עבודה זרה כ ע"א) לומדת מכאן גם שאסור לתת לגוי מתנת חינם, והרמב"ם אף הוסיף (הלכות עבודה זרה י, א) איסור רביעי, שאסור לרחם עליהם. רבנו בחיי בפירושו לתורה מסביר, שזאת גדולתה של תורה, שתיבה אחת ("תחנם") כוללת בתוכה פירושים שונים, לפי ניקוד שונה (כמו: תְּחַנֵּם - שפירושו מתנת חינם; תְּחִנֵם - שפירושו לתת להם חן; תַּחֲנֵם - שפירושו לתת להם חניה בקרקע). משמע מדבריו, שכל הפירושים הם איסורים שונים, שכולם נחשבים כאיסורי תורה. יתכן שעל פי דבריו ניתן להבין את שיטת ה"כפתור ופרח", שפסק שאין לוקים על לאו זה משום שהוא 'לאו שבכללות' (לאו אחד, הכולל איסורים שונים; כמו "לא תאכלו על הדם", שכולל איסורים כמו האיסור לאכול לפני התפילה, איסור לבית דין לאכול ביום שהורגים את הנפש, ועוד). הרמב"ם מנה איסור מיוחד (ספר המצוות, מצוות לא תעשה נ): "שהזהירנו מחמול על עובדי עבודה זרה ומייפות דבר מכל מה שייוחד להם... ובאה הקבלה לא תתן להם חן, עד שהאיש יפה הצורה מעובדי עבודה זרה, אינו מותר לנו שנאמר: זה יפה תואר או זה פניו יפות". אולם בהלכות עבודה זרה (י, ד) כתב הרמב"ם: "ואין מוכרין להן פירות ותבואה וכיוצא בהן במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקוץ... ומפני מה אין מוכרין להן? שנאמר 'ולא תחנם' - לא תתן להם חנייה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא". את האיסור לתת מתנת חינם מזכיר שם הרמב"ם כחלק מדין - "'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי' - במכירה ולא בנתינה". הפוסקים דנו בהיקף האיסור: האם הוא נוגע רק לגבי שבעת העממים; לכל הגויים העובדים עבודה זרה, או לכל הגויים בכלל. (פ' ואתחנן תש"ס) הערת ר' זאב נוימן שי': על המילים "ולא תחנם" כתב הגרצ"י קוק בכתי"ק: "חינון פרטי שבלא כריתות ברית".

2רש"י ד"ה ולא תחנם, לא תתן להם חן - אסור לו לאדם לומר, כמה נאה גוי זה; דבר אחר, לא תתן להם חנייה בקרקע. ע"כ. מקורו במסכת עבודה זרה (כ ע"א). וקשה לי: (א) למה שינה את הסדר של שני האיסורים שנלמדים מכאן לעומת המובא בגמרא שם? (ב) למה אין רש"י מביא גם את הדעה - האיסור השלישי המובא שם בגמרא - "לא תתן להם מתנת חינם"? ולא נראה לי שאינו מביא זה משום שהגמרא מביאה שם ברייתא - מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה - בעניין זה והיא מבוססת על פסוק אחר, שהרי קודם הגמרא מונה שלושת העניינים האלה בזה אחר זה במעין סיכום. (פ' ואתחנן תשמ"ז)

3שוב עלתה אצלי השאלה: מדוע אין רש"י מזכיר את הדרשה השלישית של הגמרא שם - לא תתן להם מתנת חינם? הדבר עלה אצלי כשאלה, כאשר שאלתי - אגב דרישה נשנית וחוזרת למתן תשר יומי לנהג האוטובוס שליוה אותנו בטיולינו מלוזן - אם אמנם הדבר מותר, אף כי הדרישה הושמעה מפי מנהל החברה, חסיד גור ובר אוריין. בסופו של דבר שאלתי את הדיין הרב שאול קליין שליט"א מבית דינו של הגאון הרב שמואל הלוי ווזנר שליט"א, והוא טען שראשונים מקילים כאשר יש עניין לנותן ליתן. באשר לשאלה על אי־איזכור הדרשה מצד רש"י, עדיין צריך עיון. ומכל מקום ראה "תורה תמימה" על אתר (אות ג). (פ' ראה תשס"ג, לוזן, שווייץ) וראה "ספר הזכרון". לדבריו, רש"י לא הזכיר מה שדרשו שאסור ליתן מתנה לגוי, כי הדבר תלוי בפלוגתא דתנאי, וגם אינו איסור גורף לכולם, כי בשכנו ומכירו - מותר.

4ולגופו של עניין קשה: הרי חז"ל בעצמם מדברים ב"יפיותו של יפת" (מגילה ט ע"ב)! ולא ידעתי אם דין זה מוסב גם על ארצם של העמים, והאם מותר לומר על מקום כמו האקרופוליס שבאתונה, שיפה הוא (זה זמן רב שאינו משמש עוד לעבודה זרה). (פ' כי־תצא תשנ"ז, אחרי שייט באיי יוון)

5ועוד: דומה שיש ברכה על ראיית גוי יפה ("שככה לו בעולמו"), וצריך לבדוק. (פ' ואתחנן תשנ"ט)

6ואכן כך דברי הגמרא (ברכות נח ע"ב): ראה בריות טובות ואילנות טובות, אומר ברוך שככה לו בעולמו. וכך פוסק רמב"ם (הלכות ברכות פ"י, הי"ג), ולכאורה אין כל סיבה להסב את המילה "בריות" דווקא על חיות ולא על בני אדם. (פ' עקב תשנ"ט) וראה "שולחן ערוך" (יו"ד קנא, יד) שפסק: אסור לספר בשבחן, אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו, אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו - מותר. ע"כ.