ברכת אשר על התורה, דברים ט:י
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Deuteronomy 9:10
Open in the reader →1"ויתן ה' אלי את שני לוחֹת האבנים כתֻבים באצבע אלהים" וגו'. וזאת חרף חטא העם בעגל והרצון המוצהר להענישו בהשמדה. וממה נפשך קשה - לשם מה נתינה זו לעם העתיד להישמד ח"ו? על כרחך צריך לומר כדברי רמב"ן שמשה התפלל על ישראל לפני שירד מההר וה' ניחם על הרעה. והטעם שלא נזכרה כאן תפילת משה הוא, כדי להודיע לעם כמה טורח ועמל נגרמו לו למשה על־ידי עוון העגל. כל כך גדול היה העוון עד שכשראם משה משחקים לפני העגל לא יכול היה להתאפק ושבר את הלוחות. (פ' עקב תשמ"ט)
2ומכיוון שניתנו הלוחות על־ידי הקב"ה, כיצד זה שמשה שברם? כלום הוא חכם מבוראו? הדבר קשה לי גם לאחר דבריו החשובים של בעל "משך חכמה" שהבאתי בספר שמות (לב, יט). עיין שם. (פ' עקב תשנ"ח) לפי רמב"ן (לפסוק יז) משה רבנו מסר נפשו למען ישראל: סכן בנפשו לשבור לוחות האלהים לטובתם, כאשר אמרו רבותינו 'מוטב תדון בפנויה ולא באשת איש' (שמות רבה מג, א). ע"כ. לפי רשב"ם (שמות לב, יט ומעין זה כאן): כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח והשליכם וכו'. כלומר השלכת הלוחות לא נעשתה בכוונת מכוון, אלא מתוך תשישות שמלאה את אבריו של משה רבנו בשעה שראה את עוון העם. וב"העמק דבר" (להלן פסוק יז) מבואר: ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם - לא שהטיתי את ידי וממילא נפלו, אלא תפשתי אותם והשלכתים, וזהו שלא בדרך הטבע, שהרי היו מונחים על שתי ידיו ואיך היה אפשר לאחוז בהם ולהשליכם, אלא שהיה בזה עזר מה', הרי דלא חס המקום על הלוחות היקרים האלה. ע"כ.