ברכת אשר על התורה, שמות א:ח

1רש"י ד"ה ויקם מלך חדש, רב ושמואל, חד אמר, חדש וכו' (סוטה יא ע"א). היה כדאי לבדוק, באילו מקרים גם הגמרא אינה מקפידה לומר, מי אמר מה, ולמצוא הסבר, למשל - במחלוקות שאין בהן הכרעה להלכה, דהיינו בדברי אגדה. ובאשר לרש"י, ראוי לבדוק, אם הוא נוקט סגנון זה גם כאשר הגמרא אכן מדייקת לייחס הדעות לבעלי המחלוקות או שמא נאמן לדרך הגמרא בזה. (פ' שמות תש"ן)

2וראה בסוף הפרשה (ה, כ), שם רש"י אינו מזכיר את שם בעל הדעה אף כי הגמרא מזכירה. (פ' שמות תשנ"ג)

3וראה מאמר מקיף בשאלה הנ"ל בספרו של נסים אליקים "שיטתו הפרשנית של רש"י". (פ' שמות תשנ"ז) וראה ספר "שם עולם" לר' ראובן מרגליות, שענינו להכריע בכל מקום שהובא בתלמוד ובמדרשים חד אמר הכי וחד אמר הכי, מי הם בעלי המימרות (הראני ר' גרשון באס שי').

4"אשר לא ידע". תרגם אונקלוס: דלא מקיים גזירת יוסף (שלא מקיים פקודת יוסף). והדברים תמוהים, כי מה מכריחו לתרגם־לפרש כך? (פ' שמות תשמ"ט)

5וראה תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם: וקם מליך חדת כמין שירויא על מצרים דלא חכים ית יוסף ולא הליך בנימוסי (ויקם מלך חדש כבתחלה על מצרים שלא ידע את יוסף ולא הלך בחוקיו). ובפי' יונתן שם כתב שהוא כמאן דאמר שנתחדשו גזרותיו. (פ' שמות תש"ן)

6ונראה שאין תרגום אונקלוס שונה מן תרגום יונתן בן עוזיאל, אך לשון היחיד "גזירת" - מפריע. (פ' שמות תשס"ו) וכך השיב הרב רפאל בנימין פוזן שי': לפי פשוטו של מקרא מדובר במלך חדש שלא הכיר את יוסף. ואף על פי שאונקלוס נוטה לתרגם כפשט, נמנע מלתרגם " לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" במשמע לֹא הִכִּירוֹ, "שלא ידמה כי במעט דורות כבר נשכח זכרו של יוסף" ("אוהב גר" נתיב יג). לכן, לכבוד יוסף, פירש "לא ידע" - הִתְנַכֵּר, כדעת הסובר "עשה עצמו כאילו לא ידעו" (לשון רש"י על־פי ערובין נג ע"א). וזהו שתרגם "דְּלָא מְקַיֵּים גְּזֵירַת יוֹסֵף" שהוא שינוי הלשון ואפילו שינוי העניין. ומה שתרגם "דְּלָא מְקַיֵּים גְּזֵירַת יוֹסֵף" בהווה, להדגשת ההתנכרות המתמשכת.

7ומהי " גְּזֵירַת יוֹסֵף" שפרעה ביטל? "לחם ושמלה" הציע שתי הצעות: (א) כשביקשו המצרים "קנה אותנו ואת אדמתנו" (בראשית מז, יח) וִיתר יוסף על קנייתם. תחת זאת קנה את אדמותיהם אלא שחייבם לתת חמישית לפרעה כנאמר "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶש" (שם מז, כו) - " לִגְזֵירָא ". אבל פרעה ביטל "גזירה" זו; הוא חזר והשתעבד בנתיניו המצרים פרט ל"עמו" שהם שריו ועבדיו. מטעם זה אמר פרעה "ונוסף גם הוא על שונאינו" כי גם המצרים שנאו אותו! (ב) מכיון שיוסף לא קנה את האדמה של כהני מצרים, פטר אותם ממתן החומש ככתוב "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק ... רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה" - " לִגְזֵירָא ". על פי אותו "חוק - גזירה" פטר יוסף גם את אחיו מתשלום, כי גם אדמתם היתה בבעלותם כנאמר "וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם מז, יא). "גזירה" זו ביטל פרעה: הוא הפקיע את אחוזתם, ומתוך כך שלל מהם זכויות אזרח.

8ו"מרפא לשון" פירש שבשעתו גזר יוסף על המצרים למול עצמם כדי שלא יהיו אחיו שונים מהם (בראשית רבה ורש"י בראשית מא, נה), אבל פרעה ביטל גזירה זו; הוא פטר את המצרים מלמול ובכך נפתחה הדרך לשיעבוד בני ישראל. וכן כתב חת"ם סופר על התורה בספרו "תורת משה". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

9רש"י ד"ה אשר לא ידע, עשה עצמו וכו'. ורא"ם גורס "ואשר לא ידע", ואין לגירסה זו זכר לא בגמרא (ערובין נג ע"א; סוטה יא ע"א) וגם לא במדרש (שמות רבה א, ח), וגם לא ב"מנחת שי". אף לא הבינותי נחיצותה של גירסה זו, שהרי "עשה עצמו" וכו' נחוץ רק למאן דאמר "שנתחדשו גזירותיו", כי למאן דאמר האחר פירוש "אשר לא ידע" הוא - ממש לא ידע, ודברי "משכיל לדוד" שמילת "חדש" פירושה - בחור, צעיר, מסייעים למאן דאמר זה. (פ' שמות תשמ"ח)

10עתה נראה לי שדברי רש"י אלה נחוצים לשתי הדעות, שהרי אף אם אמנם מלך חדש ממש הוא, עליו לדעת משהו מן ההיסטוריה של ארצו־עמו, ובוודאי הקרובה כל כך, דברי ימי קודמו. (פ' שמות תשנ"א) וכן כתב ה"יפה תואר" על המדרש.

11דומה שלפי גרסת רא"ם מוטב לבטל את ד"ה ואשר לא ידע, ולקרוא את המילים הללו כהמשך לדיבור הקודם, כלומר הוא סובר ש"עשה עצמו" נחוץ רק לדעה השנייה, אלא שאז עולה השאלה, כיצד זה לא זכר, לכן מוסיף רש"י (לפי גרסת רא"ם) ואומר: "ואשר לא ידע (כמו ובאשר ל"אשר לא ידע") - עשה עצמו" וכו', ואם כך, אין כאן גירסה אחרת בתורה כי אם בדברי רש"י. (פ' שמות תשנ"ו) וראה "רש"י השלם" על אתר (הערה 5) שדן בדברים באריכות. הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אין זו גירסה בפסוק אלא פירוש.

12ואצל חז"ל - "אשר לא ידע את יוסף - והלא עד היום הזה מצרים יודעין חסדו של יוסף? אלא שהיה יודע, וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקב"ה. הא למדת שכפיית הטובה הוקשה לכפירה בעיקר.

13הקב"ה אומר לישראל, יהא בכם בינה! אל תהיו כסוס שאין בינה בו! מה עסקו של סוס? אדם הולך ליתן עליו תכשיטים או ליתן לו אוכל, הוא עוקם צוארו ומבעטו, וכן הפרד. ואתם אל תהיו כן, אלא כשתכנסו לארץ, היו זכורים לפרוע לַטוב טובתו ולרע את רעתו. לא תתעב מצרי, בין טובים ובין רעים - עשיתם אצלם כמה שנים". (משנת רבי אליעזר פרשה ז עמ' 137) - הקב"ה שונא כפויי טובה.

14ובעצם לא ידעתי, למה המחלוקת בין רב ובין שמואל, ולמה אין רש"י מפרש כאן כמו שמפרש להלן (ב, כה ד"ה וידע אלהים) "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו", וכאן כמובן להיפך, בשלילה. (פ' שמות תשנ"ט) במקומות רבים נחלקו רב ושמואל על מלה או ביטוי במקרא או במשנה, אם משמעו כפשוטו ממש או מתפרש לכוונה אחרת. ככלל - רב הוא זה שאומר "ממש", להוציא מדרש תהלים (עב, ב), שם החליפו שיטתם. וראה "מרגליות הים" למסכת סנהדרין (דף צג ע"ב אות טז), שם הביא ר' ראובן מרגליות מחלוקותיהם במקומות שונים והכריע מיהו "חד אמר" הראשון ומיהו "חד אמר" השני. וראה גם "יוסף דעת" על מסכת סוטה שם עמ' מה. וב"בן יהוידע" למסכת ערובין שם, הביא נפקא מינה בין רב לשמואל.

15ושמא "ידע" כאן לשון חיבה? (פ' שמות תש"ס)