ברכת אשר על התורה, שמות יב:יא

1רש"י ד"ה פסח הוא לה', ...וגם פסק"א לשון פסיעה. ע"כ. נראה שכוונת רש"י למלה הצרפתית pas (=צעד), אך קשה לי, מה בא ללמדנו בזה. על־כל־פנים זה מזרז להתעמק בעניין הלעזים שאצל רש"י. (פ' בא תשמ"ז)

2וראה ב"אוצר הלעזים" של ר' משה קטן, שראה אור בחנוכה, והוא מציין לפועל passer ("לעבור") או לשם passage ("מעבר"), ולכאורה זה היינו הך.

3"פסח". תרגם אונקלוס: פסחא. ורש"י פירש: הקרבן. ובפסוקים הבאים: בפסוק כא - כנ"ל. בפסוק כז - "זבח פסח" - תרגם אונקלוס: דבח חיס. בפסוק יג - "ופסחתי" - תרגם אונקלוס: ואיחוס. ורש"י פירש: וחמלתי, דילוג וקפיצה. בפסוק כג - "ופסח" - תרגם אונקלוס: ויחוס. ורש"י פירש: וחמל, ויש לומר ודלג. (פ' בא תשנ"ז) וכך כתב הרב שלמה יוסף זווין (בספרו "המועדים בהלכה" עמ' רסה) על הוראת השם "פסח": מהי הוראתו של השם "פסח"? במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דפסחא ז) נחלקו תנאים בדבר: "'ופסחתי עליכם', רבי יאשיה אומר: אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי, שהקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, שנאמר: 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים'; רבי יונתן אומר: 'ופסחתי עליכם', עליכם אני חס ואין אני חס על המצרים, הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל, שומע אני ינצל? תלמוד לומר: 'ופסחתי עליכם', עליכם אני חס ולא על המצרים"... והמחלוקת נמשכת: אונקלוס מתרגם "ופסחתי עליכם": ואיחוס עליכון, וכן "ופסח ה'": ויחוס ה'. ורש"י (לאחר שהביא הפירוש "וחמלתי" על "ופסחתי"): "ואני אומר כל פסיחה לשון דילוג וקפיצה, מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרויים זה בתוך זה, וכן פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן פסוח והמליט מדלגו וממלטו מבין המומתים". הראב"ע (לפסוק כז) כתב שני הפירושים ולא הכריע. והרב מקלנבורג ב"הכתב והקבלה" (לפסוק כג) כתב: יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה... כאמרו: "ואת בתינו הציל", ולא לשון דילוג וקפיצה, כי מה לנו להגשים את הבורא יתברך שמו כל כך ללא צורך, וכן קרבן הנעשה בחג הנקרא בשם פסח, "ושחטו הפסח", וכן "זבח חג הפסח", וכן כולם, לשון חמלה, הגנה והצלה. ע"כ. מבחינת מצב ישראל בעמים, אף אנו נאמר: "יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה".

4רשב"ם ד"ה פסח הוא לה', שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל וכו'. וקשה לי, מה ראה לחלוק על דברי רש"י (להלן פסוק יב ד"ה אעשה שפטים, שמקורם בהגדה של פסח ובמכילתא), שה' עצמו עשה שפטים ולא על־ידי מלאך, וראה שם "שפתי חכמים" (אות ש).

5אמנם קשה, כיצד מפרשים לפי דעה זו (רש"י־הגדה של פסח־מכילתא) את הפסוק "ולא יתן המשחית לבא" וגו' (כג), אך ראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" שם שכתב: ויש לומר דהכי פירושו, אני בכבודי וגם המלאך ולא המלאך לבדו כי לא יתכן שיהיה הקב"ה בלא מלאך. וראה גם רש"י להלן (כט ד"ה וה'). (פ' בא תשמ"ז)