ברכת אשר על התורה, שמות יב:לט
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Exodus 12:39
Open in the reader →1"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים... כי גרשו... ולא יכלו להתמהמה" וגו'. זה שנים קשה לי פסוק זה, שהרי נצטוו לאכול את פסח מצרים על מצות ומרורים (למעלה פסוק ח), ולפי זה אין בעצם אפיית המצות כל חידוש. ומכיון שנצטוו "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" (כב), לכאורה גם היה להם פנאי והזדמנות לאפות מצות לדרך. וראה מה שכתבתי למעלה (פסוק לד - ד"ה משארתם, שיירי מצה ומרור). כלומר, רש"י סובר שאפו מצות לפני היציאה ואת השיירים שלהן הוציאו על כתפם. והנה רמב"ן על אתר חולק על רש"י בשני הדברים, וכך לשונו: "ואפו את הבצק, שאפו אותו מצות מפני המצוה שנצטוו 'שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה' (יט). ואמר 'כי גרשו ממצרים' לומר שאפו אותו בדרך, בעבור כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה לאפות אותו בעיר ולשאת אותו אפוי מצות, ועל כן נשאו אותו בצק ומשארתם צרורות בשמלתם על שכמם, ומהרו ואפו אותו טרם יחמץ בדרך או בסוכות" וכו'. כלומר לא אפו במצרים כי אם לאכילה על הפסח, וממילא פירוש "משארתם" (לד) כמו רשב"ם שם. כמובן שקשה על רמב"ן, כיצד זה שבצקם לא החמיץ בדרך, ועתה ראיתי שכך כבר שואל בעל הליקוטים על אתר בחומש "רב פנינים". ואילו על רש"י (מכילתא) קשה פסוק מפורש "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים". ואולי צריך לומר שאפו במצרים - לשתי הדעות - הנחוץ לאכילה על הפסח, ואילו באשר לשאר תישאר מחלוקת, אף כי קצת קשה שכן היה להם זמן עד הבוקר כדי לאפות לקראת היציאה, שהרי עד אז לא יצאו מבתיהם. (פ' בא תשס"ד) וראה מש"כ למעלה (פסוק לד).