ברכת אשר על התורה, שמות יג:ט

1רשב"ם ד"ה לאות על ידך. לפי עומק פשוטו - יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך! (פ' בא תשמ"ז) רשב"ם אינו רואה בפסוקנו אזכור של מצוות תפילין, אלא מפרשו כמטפורה - יהודי צריך לזכור את דברי התורה כאילו הם כתובים בין עיניו ועל ידו. ראה דברי ראב"ע היוצא בחריפות כנגד הסבר זה של רשב"ם. וראה דבריו של ר' אלעזר טויטו (בספרו "הפשטות המתחדשים בכל יום" עמ' 187) שכתב: פירושו המטפורי של רשב"ם לשמות (יג, ט) עורר, כידוע, פליאה גדולה: האומנם מבטל כאן הפשט את מצוות תפילין הנהוגה מדורי דורות? לבד מן ההסבר שלנו לשיטתו הכללית של רשב"ם, בדבר הבחנה בין אופיו העיוני הבלתי מחייב של הפשט ובין אופיו המעשי המחייב של המדרש, נראה לנו להציע את ההסבר הזה: במקומות אחדים בפירושו הטעים רשב"ם את השקפתו כי החלק ההלכי של התורה מתחיל במעמד סיני עם כריתת הברית בין ה' לישראל ובשום אופן לא לפני כן. הפסוק "והיה לאות...", שנכתב לפני מתן תורה, אינו נכלל בברית סיני ואינו מתכוון למסור מצוות. זאת ועוד: פסוק זה שייך כולו למסגרת המוגדרת והמצומצמת של חוקת קרבן פסח ואינו מדברי משה לישראל, אלא מדברי האב לבנו. משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו, וגם מה צורך שיאמר משה לישראל "והיה לאות על ידך כי בחוזק יד הוציאנו" וגו', אלא האב אומר לבנו כך. האב מצווה להגיד לבנו את טעם עבודת הפסח (פסוק ח) ולחנכו לזכור תמיד את חוקת הפסח (פסוק ט). מצוות התפילין, המכוונת להזכיר את כל מצוות התורה (ולא את חוקת הפסח בלבד) נאמרה בספר דברים (ו, ח) ושם אין רשב"ם מפרש את הפסוקים כלל, לא פירוש מטפורי ולא פירוש הלכי, שכן ברור לו, כנראה, ש"וקשרתם" פירושו קשירה של ממש. לו סבר רשב"ם שיש כאן הבדל בין פשט המצוה ומדרשה, היה מוסיף בסוף פירושו "ורבותינו פירשו - אלו תפילין", כפי שנהג במקומות רבים להביא מדרש רז"ל לצד פשט הכתוב. ע"כ. וראה דברי הגרצ"י קוק בשיחותיו לספר שמות (עמ' 114). וראה דבריה של נחמה ליבוביץ בעיוניה לספר שמות (עמ' 157). (הראני ר' זאב נוימן שי')

2רש"י ד"ה על ידך ולזכרון בין עיניך, ...ותקשרם בראש ובזרוע. ע"כ. ולא ידעתי מה ראה להפוך את הסדר ולהזכיר של ראש תחילה. (פ' בא תשנ"ח)