ברכת אשר על התורה, שמות יד:טו

1רש"י ד"ה מה תצעק אלי, למדנו שהיה משה עומד ומתפלל... דבר אחר... עלי הדבר תלוי ולא עליך וכו'. מענין שדוקא הפירוש השני, שנראה כדחוק ורחוק מן הפשט, הוא זה המתיישב יפה יותר עם טעמי המקרא.

2וקצת תמוה שרש"י אינו מזכיר את תרגומו־פירושו של אונקלוס שהוא פשטני ומקורי - קבלית צלותך, כלומר אונקלוס מתרגם לא באורח מילולי כי אם לפי המשתמע מן הענין. ועוד: אין רש"י עונה על השאלה, היכן נאמר שמשה רבנו ע"ה צעק־התפלל, ועושה כן רמב"ן על אתר (בסוף דיבורו) - משה בכלל ישראל הוא, שעליהם נאמר למעלה (י) "ויצעקו". (פ' בשלח תשנ"ז, תשנ"ח, תשנ"ט)

3וראה דברי "בעל הטורים" הממשיך כאן את דבריו היפים שבפסוק הקודם, וכה דבריו: אמר להם משה, מי יתן החרש תחרישון, כי ה' נלחם לכם, ואין לכם לצעוק אלא תחרישון ותהי לכם לחכמה כי תבטחו בה'... כי עת לקצר ועת להאריך, אבל עתה אין להתפלל כלל, אלא דבר אל בני ישראל ויסעו. (פ' בשלח תש"ס)

4רש"י ד"ה דבר אל בני ישראל ויסעו, אין להם אלא ליסע... כדאי זכות אבותיהם וכו'. שלושה טיעונים שם רש"י בפיו של הקב"ה: (א) זכות אבות. (ב) והם - ישראל כמות שהם. (ג) והאמונה שהאמינו בי (למעלה יב, לט - כפי שמציין ר' אברהם ברלינר על אתר). ונראה שטיעונים אלה באים על־פי הסדר הכרונולוגי. אדם נולד עם זכות אבות, אחר־כך הוא הוא, ואחר כך הוא מברר לעצמו את אמונתו. (פ' בשלח תשל"ט)