ברכת אשר על התורה, שמות יד:כ

1רש"י ד"ה ויאר, עמוד האש את הלילה לישראל וכו'. במקרים כגון זה רגיל רש"י לומר: ויאר - המאיר, או - מי שבידו להאיר, ואילו כאן הוא משלים בפשטות: עמוד האש וכו', וכן רשב"ם. אונקלוס מתרגם־מפרש בדרך משלו, בלי להיזקק לשאלה, מי האיר - "ולישראל נהיר כל ליליא". (פ' בשלח תש"ס)

2"ולא קרב זה אל זה כל הלילה". אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להם הקב"ה, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" (מגילה י ע"ב וגם בסנהדרין לט ע"ב). וראה דברי בעל "תורה תמימה" (אות ט) המפרש דברי רבי יוחנן שבאותה שעה ממש אין זה נאה לומר שירה וכו'. ויפה פירש, והדברים נאמרים כלפי יפי־הנפש שבכל הדורות - די לנו באי־אמירת שירה בשעת מפלת האויב, והרי גם זו מעלה המבדילה בין ישראל לעמים. אבל קשה לי מיקומה של הדרשה - למה ביקשו לומר שירה באותה השעה, והרי לא היה כאן עדיין אלא תחילת הישועה, ועדיין לא נקרע הים ועדיין לא טבעו המצרים. (פ' בשלח תשמ"ז)

3כששאלתי, למה אל להם למלאכים לומר שירה, ואילו שירתם של משה ובני ישראל נתקבלה, לכאורה, ברצון, השיב חננאל שי', שמשה ובני ישראל אכן חייבים היו לומר שירה ולהודות לה' על הצלתם, אך לא כן המלאכים.

4משרציתי להבחין בין שירה בזמן האירוע - "טובעין בים", ובין זו שלאחריו, חזרתי לבדוק לשון הגמרא, והתחזקה אצלי השאלה בדבר מיקום הדרשה, כנ"ל. למה התכוון רבי יוחנן (דווקא רבי יוחנן - ראה מאמרו של ר' משה אוירבך ז"ל על יחסם של חז"ל אל הנכרים, מאמר שתרגמתי לצורך ספר על הגותם של רבני אשכנז בדור שלפני השואה שמכון ברויאר מתכוון להוציא לאור), והרי עדיין אין המצרים "טובעין בים". יתרה מזו. תמוה בעיני שאנו מציגים מאמר זה כה הרבה, מעין סובלימציה (העברת מחשבה שאיננה מקובלת בציבור, לצורה המקובלת בעיניו) של דבר שלמה המלך ע"ה "ובאבד רשעים רנה" (משלי יא, י). כלום לא רשעים היו המצרים הללו?

5ועתה נראה לי שלפחות השאלה בדבר ההבדל בין מלאכי השרת ובני ישראל מיושבת בדברי רבי אלעזר (במגילה): "הוא אינו שש, אבל אחרים משיש, ודיקא נמי דכתיב 'כן ישיש' (דברים כח, סג), ולא כתיב ישוש". צריך לומר שפמליא של מעלה דינה כדינו ית' עצמו, אין לה מה לשוש על אבדן חיי אדם, ועל כן גער בהם כשביקשו לומר שירה.

6אך השאלה בדבר הסמכת הרעיון כבר לפסוק זה, לפני הזמן שבו יש על מה לשמוח, עדיין קשה לי. (פ' בשלח תשמ"ז, תשנ"ג, תשנ"ט) על השאלה מדוע שמחה זו שאינה ראויה אצל הבורא, ראויה וטובה היא אצל ישראל, משיב המהר"ל בחידושי אגדות (סנהדרין לט ע"ב), שהטענה "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!", מופנית כלפי שירת המלאכים ששמחו במפלתם של המצרים, אף על פי שלא סבלו תחתם, אבל - ישראל, שהיו משועבדים תחת יד מצרים עשרות שנים בעבודת פרך נוראה - וכעת רואים את משעבדיהם באים על עונשם - שירתם טובה לפני ה'.

7דברי חז"ל אלו (מגילה י ע"ב), העוסקים ברצונם של המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה, מופיעים בנוסח דומה במדרש תנחומא ישן (בשלח יג), וכך נאמר שם: "בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר: 'ולא קרב זה אל זה' וגו' (שמות יד, כ), ואומר 'וקרא זה אל זה' (ישעיה ו, ג). למי היו דומין? למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו, ובאו הבריות לומר לו אימנון. אמר להן: לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, נזף בהם. אמר להם הקב"ה: בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני?! כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה... אמר הקב"ה למלאכי השרת: הניחו לישראל תחילה... שנאמר: 'קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות' (תהלים סח, כו). 'קידמו שרים' - אלו ישראל, 'אחר נוגנים' - אלו המלאכים, 'בתוך עלמות תופפות' - אלו הנשים". ע"כ. מדרש זה - מדרש פליאה הוא. לדבריו שירת המלאכים לא באה כלל על טביעת המצרים בים, אלא על עם ישראל הנתון בצרה. אתמהה! - מה ראו המלאכים לומר שירה על צרתם של ישראל?! על כך השיב הרב איתן שנדורפי שי': אכן, לא נתכוונו המלאכים לומר ח"ו שירה על צרתם של ישראל. המדובר הוא בשירת "קדוש, קדוש, קדוש, ה' צבאות" שהיו המלאכים רגילים לומר לפני הקב"ה מדי יום. ברגעים אלו בהם היו ישראל נתונים בצרה - המצרים רודפים מאחור, הים סוגר מלפנים וישראל עומדים בתווך וצועקים אל ה' - מנע ה' את שירת המלאכים. הבנה זו בדברי המדרש עולה מתוך עיון במקור ממנו דרשו חז"ל דרשה זו. חז"ל דורשים את הביטוי "זה אל זה" המופיע בשני מקומות במקרא בלבד. בספר ישעיה (ו, ג) מופיע ביטוי זה בלשון חיובית במסגרת תיאורו של הנביא ישעיה את סדר גילוי השכינה בחזונו הראשון בו נמשח לנביא, וכך נאמר שם: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". הפעם הנוספת היא בפרשתנו (שמות יד, כ), בה מופיע הביטוי בלשון שלילית: "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה". למדים חז"ל בגזרה שווה שאותה שירה היוצאת מדי יום מפי מלאכי השרת הקוראים זה אל זה ומשלשים בקדושה, נמנעה מהם בשעה שהיו ישראל נתונים בצרה - "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה". נמצאנו למדים, כי בשעה שישראל נתונים בצרה, מצטער ה' בצערם ואין לו חפץ אז בשירתם של מלאכים. וכאן חשוב לציין כי משנסתיימה צרתם של ישראל ופתחו ואמרו שירה, אף למלאכים ניתנה שוב רשות לשיר, כמבואר בסופו של מדרש תנחומא זה.

8נשוב כעת לדברי חז"ל אלו כפי שנוסחו במסכת מגילה. שם, כאמור, שירת המלאכים באה על מפלת מצרים, אלא שגם שם המקור ממנו דרשו חז"ל את דרשתם הוא מן הפסוק: "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה", ופסוק זה נאמר בעוד היו ישראל למרגלות ים־סוף - קודם שנבקע הים וקודם שטבעו המצרים, כפי שצויין. מה ראו אם כן המלאכים לשיר על מפלת מצרים בטרם עת? ומהי טענת ה': "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?", הרי עדיין לא טבעו! על כרחנו יש לומר שכוונת חז"ל גם כאן לשירת המלאכים שבכל יום, וטענת ה' "מעשה ידי טובעים בים" - אינה מתייחסת למצרים הטובעים, אלא לישראל הנתונים בצרה ועלולים ח"ו לטבוע בים.

9יוצא אם כן, ששירה אסורה היא שירה בעת ש ישראל נתונים בצרה, ולא זו שעל אבדן הרשעים.

10הסבר זה, יפה הוא בדרשת רבי יוחנן (שם במגילה), אבל ממהלך הגמרא שם נראה שהגמרא הבינה כהבנתנו הראשונה, ש"מעשה ידי" - הכוונה למצרים ולא לישראל, שהרי דברי רבי יוחנן שם הובאו כהוכחה נוספת לכך שאין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים , ואם "מעשה ידי" אלו ישראל, מה ראתה הגמרא שם להביא את דברי רבי שמואל שאינם עוסקים כלל במפלתם של רשעים? יחד עם זאת, אם אכן "מעשה ידי" אלו המצרים, קשות על הגמרא שם שתי הקושיות שהעלינו זה עתה: מה ראו אם כן המלאכים לשיר על מפלת מצרים בטרם עת? ומהי טענת ה': "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?", הרי עדיין לא טבעו! על כל פנים - בין אם "מעשה ידי" אלו המצרים, ובין אם אלו ישראל, אין טענת ה' מופנית אלא כלפי המלאכים.

11ראה עוד במאמרים: "הלל ושירה" של הרב בנימין זאב בנדיקט - אסופת מאמרים עמ' כ (הוצאת מוסד הרב קוק, תשנ"ד), "בנפול אויבך אל תשמח" של הרב עדיאל לוי - תחומין י עמ' 262, "באבוד רשעים - רינה או קינה?" של ד"ר דניאל מלאך - תחומין כב עמ' 57 ו"מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" של הרב יואל ליברמן - מרחבים ה עמ' 180. הערת הגר"א נבנצל שליט"א: יש שפירשו "ויסר את אפן מרכבתיו" (להלן פסוק כה) - שהקב"ה הסיר את האופנים (האומרים "ברוך כבוד ה' ממקומו") מן המרכבה העליונה.

12שם. ...והלך לפניהם כדרכו ללכת וכו'. וקשה לי, והרי כבר לא הלכו כי אם עמדו לפני הים, ולאן אפוא הלך עמוד האש? (פ' בשלח תשס"ד)