ברכת אשר על התורה, שמות יד:כז
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Exodus 14:27
Open in the reader →1רש"י ד"ה לפנות בקר, לעת שהבוקר פונה לבוא. ע"כ. בתחילת הלילה נבקע הים, ובסוף הלילה חזר לאיתנו. וקצת קשה לי, לשם מה הכתוב טורח לדייק לנו אימתי בדיוק קרה הדבר, ואם אמנם זה נחוץ, הרי מקום הביטוי הוא בריש פסוק כו, כלומר במקום "ויאמר ד' אל משה נטה" וגו', ראוי היה שייכתב: "ויאמר ד' אל משה לפנות בקר נטה" וגו'. (פ' בשלח תשנ"ד) ואולי עצם הציווי האלהי "נטה את ידך" וגו' אכן היה עוד בשעת לילה, והמעשה שבפסוקנו - שיבת הים לאיתנו - התרחש לפנות בוקר. ובאשר לציון הזמן המדוייק - אך סימלי הדבר שעם עלות השחר, משהחל היום להאיר, באה תשועתם של ישראל והאיר אור גאולתם - שב הים לאיתנו והמצרים באו על עונשם. (הערת ר' חזקי פוקס שי')
2רש"י ד"ה נסים לקראתו, שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים. ע"כ. דומה שללכת־לנוס לקראת פירושו - לבוא מולו, והנה לפי דברי רש"י בפסוק הקודם (ד"ה וישובו המים) המים העומדים כחומה ישובו למקומם, כלומר באים על המצרים מן הצדדים, וקצת קשה לומר שהמצרים פנו ימינה או שמאלה ורצו לקראת המים שהיו לפי שעה חומות. וכך מתוארת ההתרחשות ב"דעת מקרא" על אתר: המצרים גמרו בדעתם לנוס מפני ישראל, וחזרו לאחוריהם ובקשו לעלות מן הים בדרך שירדו בה. אבל באותה השעה התחילו המים שבים למקומם: חומות המים שמימין ומשמאל לשביל היבש נתמוטטו, והמים נשפכו ומלאו את הדרך שבקשו המצרים לחזור בה, ונמצא, שהמצרים הנסים מפני ישראל נסו לקראת המים. (פ' בשלח תשנ"ה)
3וינער. ראה ביאורו של רש"ר הירש שכתב: המרכבות הורמו על־ידי המים ונהפכו, ונוסעיהם "נוערו" לתוך המים, ובהיותם קפואים מאימה ופחד, לא ניסו להציל את נפשם בשחייה ושקעו במצולות כאבן וכעופרת. והוא יפה. (פ' בשלח תשנ"ו)