ברכת אשר על התורה, שמות טז:כ

1רש"י ד"ה ויותרו אנשים, דתן ואבירם (תנחומא שמות י). מכיון שאין הכתוב מזהה את העבריינים, נוקט המדרש את הכלל "תולין קלקול במקולקל", וכדברי ר' דב רפל שי' - כדי לצמצם את מספרם של עושי הרע. (פ' בשלח תשנ"ג)

2וראה "שפתי חכמים" (אות מ) המוצא רמז במלה "אנשים" הרומזת לשני אלה, כמו המלה "נצים". ובזה אפשר להשיב על השאלה, למה אין מזהים את עושי הרע שבפסוק כז - "יצאו מן העם ללקט" והוא משום ששם אין רמז, ולכאורה לא די בכלל "תולין קלקול" וכו'. (פ' בשלח תשנ"ו)

3והנה שאלני ר' מנחם מנדל וינברגר שי', למה כאן קצף משה רבנו ע"ה, ואילו על מעשה הלקיטה בשבת לא קצף, ואילו הקב"ה הקפיד שם (פסוק כח) ולא הקפיד כאן. (פ' בשלח תשס"ד) וראה "משך חכמה" (טז, כ) שמשה ביקש להראות את גדלותו של עם ישראל הבוטח בה' ומלקט רק את הנצרך לו לאותו היום, ומשנכשלו והותירו והעלה הנותר תולעים, נחל משה אכזבה גדולה, כי מעתה ילקטו רק את הנצרך מחמת שיודעים כי אם יותירו יעלה הנותר תולעים ולא מחמת בטחונם בה', לכן קצף עליהם משה. אבל ה' לא קצף עליהם כיון שמתוך כשלונם זה התגדל נס השבת - בכל יום ויום היה הנותר מעלה תולעים, אבל לא כן ביום השבת. בלא כשלונם לא היו עומדים על גודל קדושת השבת.

4רש"י ד"ה ויבאש, הרי זה מקרא הפוך, שבתחילה הבאיש וכו'. לא ידעתי, מה פירוש: מקרא הפוך. ויתרה מזו. למה אין רש"י רואה כאן נס - כפי שהוא רגיל לראות - שהיתה כאן מציאות הפוכה, כלומר שבאמת התליע תחילה ורק אחר כך הבאיש. (פ' בשלח תש"ס) וראה "נימוקי רש"י" לרבי חיים הירשנזון על אתר שציין ש"מקרא הפוך" הוא אחד מל"ב מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי - "מוקדם שהוא מאוחר בענין", שהיא המידה הל"א (הערת ר' חזקי פוקס שי'). וראה רמב"ן שהקשה על דברי רש"י והביא דברי חז"ל בשמות רבה (כה, יד) שאמרו: וכי יש לך דבר שבתחילה עושה תולעים ואחר כך מבאיש, אלא שהקב"ה ביקש להראות מעשיהם לבריות (לפרסם חטאם, שכל העובר עבירה בסתר נפרעים ממנו בגלוי - "עץ יוסף" שם), שלא יריחו את ריחו בערב וישליכו אותו (ואז לא יוודע לבריות שהותירו), אלא היה עושה כל הלילות שורות שורות של תולעים, מיד "ויקצף עליהם משה".