ברכת אשר על התורה, שמות טז:כח

1ויאמר ה' ...עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי. והוא על שום המסופר בפסוק הקודם "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט". ומאוד קשה לי: (א) "מן העם" יצאו, כלומר מעטים, ואולי אפילו "מן העם" - מן הערב־רב, ועל כך באה התלונה הקשה על אי־שמירת "מצותי ותורתי"? (ב) למה "מצותי ותורתי" בלשון רבים, והרי מדובר על אי־שמירת שבת במצוה מאוד ספציפית - לא ללקוט בה. (ג) מכיון ששני הפסוקים שייכים יחד כסיבה ומסובב, כיצד זה הפרידה התורה ביניהם על ידי פרשה סתומה? (פ' בשלח תש"ס) על שאלה (א) השיב הרב זלמן סורוצקין בפירושו "אזניים לתורה", וכך כתב: עד אנה מאנתם - כלל את כל ישראל ואפילו את משה בחטא זה; מכאן שחובה על כל ישראל להזהיר על השבת, כדי שיקיימו כל ישראל את השבת, כי בכל המצוות חייב כל אחד לקיימן בעצמו ולהוכיח אחרים, ואם לא שמעו לתוכחתו - יצא ידי חובתו, אבל השבת נתנה לכלל ישראל ולא ל"ר' ישראל"... כלל ישראל הוא גוף אחד לעניין שמירת השבת, ואם ח"ו חלק מהגוף הזה (אפילו הפחות שבו) בועט ב"בת־הזוג" שלנו, בשבת קודש - לא יועיל מה ששאר הגוף (אפילו הראש והידיים) יחבק ויכבד את המטרוניתא "עטרת בעלה". מלבד זה, השומר שבת מעיד על חידוש העולם על־ידי הקב"ה, ואם נמצאו בינינו מחללי שבת, הלא הם מעידים ח"ו את ההיפך, וממילא נפגמת ח"ו העדות של שומרי השבת. לפיכך עלינו להשתדל בכל עז, שישמרו כל בית ישראל את השבת, ותהי עדותנו שלמה. ע"כ. לשאלה (ב) נדרש רש"ר הירש על אתר וכותב: מי שעוסק בענייני פרנסתו בשבת בניגוד לרצון ה', כופר בכך, שה' הוא הזן ומפרנס אותו. הרי הוא כמתיימר, שיש בידו להתפרנס בלא רצון ה', כביכול לא ברצון ה' ובחסדו תלוי מזונו וקיומו, אלא בהשתדלות עצמו בלבד ובאמצעים הנתונים לו על־פי חוקי הטבע. כסבור הוא, שאם רק ישתדל - ימצא, ואם רק ימצא - ייהנה, ואם רק ייהנה - מאושר יהיה, וכל זאת אינו תלוי בה'. יהודי העוסק בענייני פרנסתו בשבת פונה עורף לה' ולקיום רצונו - לחלוטין; אין לו אדון בעולם מלבד עצמו, והריהו ככופר בכל התורה כולה. מכאן דבר ה' אל משה: "עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי"; כי כל המחלל את השבת מכריז ואומר, כי הוא ממאן לשמור את מצוות ה' ותורותיו. ע"כ. וראה דברי ראב"ע ו"אור החיים" הק' על אתר. וביחס לשאלה (ג) ראה מש"כ למעלה ו, כח).

2ומה שאומר רש"י "בהדי הוצא לקי כרבא" לא נראה לי מספיק, כי הנה אברהם אבינו ע"ה ביקש רחמים על ערים שלימות בזכות צדיקים מעטים, וכאן היחס הפוך, ללא ספק. (פ' בשלח תש"ס) הערת הרב איתן שנדורפי שי': להציל ממוות מספיקים צדיקים מעטים, אבל לקבל ביקורת - מקבל צדיק בגלל הרבים. וכבר אמרו חז"ל (סוכה נו ע"ב): אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו. וראה דברי רש"י לספר במדבר (ג, כט ו-לח).

3רש"י ד"ה עד אנה מאנתם, משל הדיוט הוא, בהדי הוצא לקי כרבא וכו' (בבא קמא צב ע"א). בגמרא שם אין לשון "משל הדיוט הוא". ומכל מקום, איך ביטוי שכזה יכול לשמש תירוץ לקושיה על הצדק האלהי, והרי לא יתכן לדמות את הצדק האלהי לפועל חקלאי בלתי־מאומן שעוקר כרוב אגב עקירת קוצים, כי הרי ה' יודע מי חטא ולמי מגיע עונש. (פ' בשלח תשנ"ד) הערת הרב איתן שנדורפי שי': איני רוצה לומר גנותו של משה רבנו, אך מדברי ר"ע ספורנו על אתר רואים כי ישנה כאן ביקורת כלפי משה רבנו על שלא לימד את העם הלכות שבת וענינן. ואמנם נתכוון משה לטובה, שיהיו מלאי התפעלות כשימצאו לפתע מנה כפולה של מן ביום ששי, ומתוך כך יכירו יותר בכבודה של השבת (כמבואר ברשב"ם לפסוק כג), אך לא כך היה רצון ה'. נמצא שעקירת הכרוב שכאן (הכללת משה רבנו עם הממאנים לשמוע מצוות ה') אינה נובעת מתוך חוסר מיומנות של הצדק האלהי חלילה. מכל מקום בקשו חז"ל במשל זה להמעיט מהביקורת המופנית כלפי משה רבנו. ומעין זה ביאר "אור החיים" הק' על אתר: ורבותינו ז"ל אמרו דבהדי הוצא לקי כרבא. ודבריהם ז"ל יצדיקו כי לא פעל מכשול. ולי נראה כי על כל פנים לא יכללנו הכתוב עם השאר, אם לא היה לה' עליו חוט השערה מההקפדה... וסובר אני כי אין בדבר זה (דחיית משה את לימוד העם הלכות שבת וענינן) כדי להתיסר בשבט מוסר גדול עליו, ליאמר לו "עד אנה מאנתם", כי הוא לא נצטווה וכִּחֵד ולא עבר אפילו על חוט השערה. אלא שהיה לו להודיע לישראל, מה שהשיג בדעת עליון, כדי שלא ישגו לצאת כמו ששגגו. ואין בזה עונש, לזה אמרו רבותינו ז"ל "בהדי הוצא לקי כרבא", ליקוי שאינו ראוי לו.