ברכת אשר על התורה, שמות טז:ח

1"ולחם בבקר". הרבה תהיתי באשר למשמע התיבה "לחם". בפשטות משמעותה דבר מאפה מאחד מחמשת מיני דגן, אשר לו נתייחדה ברכה מיוחדת משום חשיבותו, ראה רש"י להלן (ח ד"ה בשר לאכל) "...שאי אפשר לו לאדם בלא לחם", והנה קרוב למחצית האנושות, הסינים ועוד אסיאתיים רבים כלל אינם מכירים מאפה שכזה, וכאילו התורה מתעלמת מהם.

2רק עתה שמתי לב שמשמע "לחם" אינו יכול להיות מאפה כנ"ל, שהרי המן נקרא לחם, ובוודאי לא היה מחמשת מיני הדגן ולא ירד מן השמים כשהוא אפוי. צריך לומר שלחם פירושו המאכל העיקרי של האדם, שכל היתר רק מתלווה אליו ומשלים אותו. אלא שלפי זה צריך היושב בסין וקיבל את אורח החיים של המדינה, לברך "המוציא לחם" על אורז, וכזה לא שמענו.

3מכל מקום מתחזקת דעתי הנ"ל בדברי רמב"ם בהלכות ברכות (א, ג) שהנאפה מה' מיני הדגן נקרא פת (ולא - לחם), וכן הוא גם בשו"ע הלכות ברכות (סי' קסז) שאף הוא מדבר בפת ולא בלחם. (פ' בשלח תשס"ו)

4וראה פסוקים כמו "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט, ו), "ויאכל לחם" (לעיל ב, כ), "כי לחמנו הם" (במדבר יד, ט), בהם בוודאי אין משמע המלה "לחם" במובן הצר. (פ' יתרו תשס"ו) וראה ערך אורז באנציקלופדיה תלמודית (כרך א), שם סוכמו השיטות בגמרא (ברכות לז ע"א) הדנות בברכתו של האורז במצבים שונים, וכך נאמר שם: הכוסס את האורז, היינו שאכלו חי, מברך בורא פרי האדמה. טחנו ואפאו ועשאו לחם... נחלקו בגמרא, וארבע דעות בדבר: (א) לרבי יוחנן בן נורי, שמין דגן הוא, מברך עליו בתחילה המוציא ולבסוף שלש ברכות; (ב) להסוברים שמין קטניות הוא, בכל זאת יתרון לאורז על קטניות, שכן הוא משביע וסועד את הלב ולכן נקרא מזון, ולרבן גמליאל מברך עליו בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה־מעין־שלש; (ג) לחכמים מברך בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף... בורא נפשות רבות; (ד) לרב ושמואל אין יתרון באורז על שאר מיני קטניות שעשאן פת, ומברך בתחילה שהכל נהיה בדברו, ולבסוף בורא נפשות רבות. קצת מהגאונים פסקו כרב ושמואל, אבל נחלקו עליהם הראשונים, ופסקו כחכמים שבתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות, וכן פסקו כל האחרונים. (וראה טור שו"ע או"ח רח, ז).