ברכת אשר על התורה, שמות יט:א

1רש"י ד"ה ביום הזה, בראש חודש, לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה וכו'. וקשה לי, מאי נפקא מינה בין "ההוא" ו"הזה" לענייננו, אבל ראה דברי בעל "שפתי חכמים" (אות ש) בשם "נחלת יעקב" שכתב כי הכוונה לגזירה שווה - כתיב הכא "ביום הזה" וכתיב התם "החדש הזה". ועדיין קשה, למה לא כתוב בפשטות: באחד בחודש, אם אמנם כל כך חשוב לדעת את היום המדויק? ובכלל, בכל סדר ההתרחשויות שמכאן ועד מתן תורה, קשה לדעת מה ארע מתי. גם קשה: כיצד נקשר ענין דברי תורה לכאן, והרי מדובר לא בתאריך מתן תורה אלא בתאריך ביאתם למדבר סיני. (פ' יתרו תשמ"ט, תשנ"ג) על הסתרת זמני ההתרחשויות שבשבוע זה כתב ר' עמוס חכם ב"דעת מקרא" (עמ' שצט): יש לומר שהתורה נקטה לשון סתומה בענינים האלה, לרמוז, שהדברים נשגבים, והם שייכים לתחום המסתורי של המגע שבין העולם האנושי לבין העולם האלקי, והם דברים שאינם ניתנים להבעה בהגדרות מדויקות בלשון אנושית. ע"כ.

2ולאחר עיון בדברי רש"י, כך הוא סדר ההתרחשויות:

3א' סיון (פסוקים א-ב) - בני ישראל הגיעו למדבר סיני וחנו לפני ההר.

4ב' סיון (פסוקים ג-ח) - משה עולה אל ה' (עליה ראשונה) ומצווה לבשר לישראל על הברית שעומד ה' לכרות עמהם ועל כי בחר ה' בהם להיות לו סגולה מכל העמים. (רש"י יט, ג - עליותיו בהשכמה). משה יורד ומבשר זאת לזקני העם שיאמרו לישראל. ובני ישראל מתחייבים פה אחד - "כל אשר דבר ה' נעשה".

5ג' בסיון (פסוקים ח-ט) - משה שב ועולה (עליה שניה) אל ה' ומעביר את תגובת העם (רש"י יט, ח). ה' מודיע שיתגלה למשה וישמיע דבריו לעם. משה יורד ומוסר לעם את דבר ה' ובני ישראל משיבים למשה "רצוננו לראות את מלכנו" (רש"י יט, ט).

6ד' בסיון (פסוקים ט-יג ופסוקים א-ד שבפרק כד. ראה רש"י שם) - משה עולה שוב (עליה שלישית) ומוסר לה' את תשובת העם. ה' מקבל את בקשת בני ישראל ומצווה על ההכנות לקראת מתן תורה - פרישה מטומאה, כיבוס בגדים וסימון גבול סביב המחנה כדי שלא יבואו לידי נגיעה בהר. (כאן באה התרחשות נוספת עליה מסופר להלן כד, א-ב - ה' מצווה את משה לעלות פעם נוספת עם אהרן ובניו ושבעים זקנים - כל אחד לפי גבולו). לאחר מכן משה יורד ומצווה את העם על פרישה והגבלה. (שוב באה התרחשות עליה מסופר להלן שם ג-ד - משה מצווה על שבע מצוות שנצטוו בני נח, על שבת, כבוד אב ואם, פרה אדומה ודינים שניתנו להם במרה. בני ישראל שבים ואומרים: "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה". ולאחר מכן כותב משה את ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה).

7יום ה' בסיון (פסוקים ד-ח שבפרק כד) - זהו היום השני לפרישה. משה בונה מזבח תחת ההר, מעמיד שתים עשרה מצבות (ראה רש"י יט, יא), שולח את נערי בני ישראל להקריב עולות ושלמים, לוקח חצי מהדם ושם באגנות ואת חציו השני נותן על המזבח וקורא לפני בני ישראל את ספר הברית. בני ישראל אומרים "נעשה ונשמע". (ראה רש"י כד, א). לאחר מכן משה לוקח חצי מהדם שבאגנות, זורק על העם ובכך מכניסם בברית עם ה'.

8יום ו' בסיון (פסוקים טז-כה) - זהו היום השלישי לפרישה (ראה רש"י יט, טו). בבוקר השרה ה' שכינתו בקולות וברקים, ענן כבד וקול שופר הולך וחזק. משה אסף את בני ישראל והביאם לתחתית הר סיני. ה' קרא למשה לעלות אל ראש ההר וציווהו בשנית להגביל את בני ישראל. משה שאל את ה' אם ישנו חידוש בציווי חוזר זה, וה' השיב כי הציווי החוזר בא כדי לזרז את העם בשנית (ראה רש"י יט, כד). משה ירד ומלא שליחותו. (ראה מאמרו של הרב איתן שנדורפי שי' "נעשה ונשמע" ו"רצוננו לראות את מלכנו" בספרו "הדר התורה" על ספר שמות).