ברכת אשר על התורה, שמות ב:ה

1רש"י ד"ה על יד היאר, ...ורבותינו דרשו, הולכות - לשון מיתה... והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב "ונערתיה הלכת". ע"כ. לשונו של רש"י קשה, שכן אילו רבותינו היו מוסרים מסורת, ניחא שהכתוב מסייעם, אך מכיון ש"דרשו", ודאי שמן הכתוב דרשו, ומה אפוא משמע דברי רש"י "והכתוב מסייען"? (פ' שמות תשמ"ט) מקור דרשה זו בסוטה יב ע"א וכבר שם דורשת הגמרא מהמילים "ונערתיה הלכת". נראה שרש"י בא לבאר כי מילים אלו מיותרות לכאורה ועל כן באו לדרשה.

2ומסתבר שהדרשה הבאה: "את אמתה", לשון יד, היא המשך הכרחי של זו שלפנינו, שכן אם שפחותיה מתו, לא נותרה לה לבת פרעה אלא ידה שלה לקחת את התיבה. (פ' שמות תש"ן) וכך גם שאלת הגמרא שם: ולמאן דאמר [ש"אמתה" היא] שפחתה, הא אמרת - בא גבריאל וחבטן [את נערותיה] בקרקע [והרגן, וכיצד יתכן שבת פרעה שלחה את שפחתה לקחת את התיבה]? ומתרצת הגמרא, שגבריאל שייר לבת פרעה שפחה אחת, כי אין דרכה של בת מלך לעמוד לבדה.

3ועתה קשה לי, מה הראיה מבראשית (כה, לב) והרי שם בא: הולך למות, ואילו כאן בא לשון הליכה בלבד. (פ' שמות תשס"ד, מלון הוד בים המלח)

4רש"י ד"ה לרחץ על היאר, סרס המקרא ופרשהו - ותרד... לרחוץ בו. ע"כ. לסרס - ניחא, אך למה להוסיף מלה ("בו") ללא כל הכרח? (פ' שמות תשנ"ט) ראה רא"ם על אתר.

5רש"י ד"ה את אמתה, את שפחתה וכו' (על־פי סוטה יב ע"ב). ואולי ניתן לפרש: "ותשלח את אמתה" - בת פרעה שלחה את האמה האחרונה שנשארה עמה "ותקחנה" , והיא עצמה לקחה את התיבה. וזה אולי מתוך פחד שמעשה מרידה זה נגד אביה יוודע ברבים. (פ' שמות תשס"ה)

6שם. ...אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה וכו'. ראה הערה 44 בחומש "תורת חיים", שם מובא בשם ספרי קדמונים שנחלקו במילת "אמתה" ויש מי שקורא "אמתה" במ"ם דגושה, ונמצא דברי רז"ל שרירין וקיימין. (פ' שמות תשס"ז)