ברכת אשר על התורה, שמות כ:יב

1"כבד את אביך" וגו'. בסעודת הבר־מצוה של אביתר שי' דיברתי על חשיבותה של מדת הכרת הטוב בפרט כלפי ההורים, וביקשתי מן הנכדים כי יעמיקו בדברי "ספר החינוך" (מצוה לג) המובאים בזה: משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא. ע"כ. (פ' שמות תש"ס, בר מצוה של אביתר שי') וראה מש"כ למעלה (ז, יט).

2קושיה יפה שאל הרב ישראל מאיר לאו שליט"א בשבת חזנות במלון הייאט: למה שכר מצוה זו דווקא "על האדמה" וגו', והרי כבוד אב ואם אינו מן המצוות התלויות בארץ. תשובתו היתה על דרך דרוש. "אביך" פירוש: הקב"ה, "אמך" פירוש: מולדת, מכורה, וממילא מובן הסיפא. דרוש זה יפה בעידן שבו צריך להדגיש אהבת ארץ ישראל, אך עדיין צריך למצוא תשובה. (פ' יתרו תשס"ה)

3והנה מצאתי תשובה ב"תורה שלמה" (שטז) שם מובא מדרש הגדול (דברים ה, טז), וכך לשון המדרש - כשאתם על האדמה, יש אריכת ימים ויש טובה מצויה, הא אינן מצוין לא בגולה ולא בתושבות. (פ' משפטים תשס"ה) וראב"ע כתב: כי כאשר ישמרו ישראל זאת המצוה, לא יגלו ממנה (מארץ ישראל). וראה דברי רלב"ג על אתר.

4מעשה שהיה לפני כ"ז שנה בשבת קודש פרשת יתרו בפריז המעטירה (בתקופת שליחותנו החינוכית מטעם הסוכנות היהודית), בבית שרל גוטווירט ז"ל. (הוזמננו אליהם לאחת מסעודות השבת בשבת הבר־מצוה של משה שי') נדרשתי לומר דבר תורה ולא הייתי מוכן. נזכרתי בגמרא בפסחים (כב ע"ב) שהיתה שגורה בפי הבריות - בקשר לדרישת ה"אתים" שבתורה, כשהתיבה "את" באה להוסיף את הטפל (ראה בבא קמא מא ע"ב - "את בשרו" - לרבות הטפל לבשרו, ומאי ניהו? - עורו. ע"כ. כלומר גם עורו של שור שנגח - אסור בהנאה), ואלה דברי הגמרא: כדתניא: שמעון העמסוני - ואמרי לה נחמיה העמסוני - היה דורש כל אֶתים שבתורה. כיון שהגיע ל"את ה' אלהיך תירא" (דברים י, כ) - פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אֶתים שדרשת מה תהא עליהן? - אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים. ע"כ. משום הבר־מצוה הוספתי ממה שקרא - "כבד את אביך ואת אמך" - את אביך - זו אשת אביך, ואת אמך - זו בעל אמך, וי"ו יתירה - לרבות את אחיך הגדול. (כתובות קג ע"א). ומשום כבוד בעל הבית הוספתי - "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך" - לרבות בעל הבית (ראה חזקוני לספר דברים ח, י. וראה דברי האבודרהם - ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון - אמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות מו ע"א) שהאורח מברך המזון כדי שיברך לבעל הבית. וכתב הירחי שיש סמך לדבר ממה שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת את" - לרבות בעל הבית). והרעיון שמאחורי הדברים: אל יצטמצם אדם בד' אמותיו, אלא יהא מתלמידיו של שמעון העמסוני, שביקש בכל עת ובכל "את" לרבות את ה'טפלים' - הן בעולם הרוחני - לרבות תלמידי חכמים, הן בעולם המשפחתי - לרבות אשת אביך ובעל אמך, הן בעולם החברתי - לרבות בעל הבית. יתרה מזאת - שמעון העמסוני, משלא מצא ריבוי ביקש לפרוש ולגנוז את ספר דרשותיו, ללמדך שאם יש מישהו שנשאר טפל ואין מצליחים לרבות אותו, סימן הדבר שמשהו בכל הריבויים פגום. דומה שהבר־מצוה דאז תפס את המסֶר ולכאורה אין לי אלא לחזור על הדברים שנאלצתי אז לומר, לא עליכם, בצרפתית. וכשם שטובים היו בשבילו, יהיו טובים גם לבנו - לחתן דנן. (פ' יתרו תשנ"ד, בר־מצוה של זאב שי')

5חמשת הדברות שבלוח הראשון הם מצוות שבין אדם למקום, וחמשת הדברות שבלוח השני הם בין אדם לחבירו. גם מצוות כיבוד אב ואם הכתובה על הלוח הראשון, נחשבת כמצוה שבין אדם למקום, שכן ההורים משתתפים עם הקב"ה ביצירה, ועל כן בן הנוהג בכבוד הוריו מכבד בכך את הבורא, וכך כתב המהר"ל בספרו תפארת ישראל (פרק מא): הדיבור הקדוש החמישי - "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב). ועם כי הדברות הראשונות שהיו על לוח אחד כולם מדברים בו יתברך, כבר אמרנו כי הדיבור הזה שייך גם כן אל השם יתברך, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בפרק קמא דקדושין (ל ע"ב): שלשה שותפים באדם - הקב"ה, אביו ואמו. בזמן שהאדם מכבד אביו ואמו, אומר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שמצער אביו ואמו, אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו דרתי ביניהם צערוני. ע"כ. וראה גם רמב"ן ור"ע ספורנו על אתר.

6בחמשת הדברות הראשונים הוזכר עונשו של העובר על המצוה (במצוות לא תעשה) ושכרו של המקיים (במצוות עשה), ואילו בחמשת הדברות האחרונים לא הוזכר כלל עונש או שכר. על כך כתב רמב"ן כי חמשת הדברות הראשונים הם מצוות שנאמרו לכבוד הבורא, וצריך להזהיר את האדם שלא יעבור עליהם, אך חמשת האחרונים העוסקים במה שבין אדם לחבירו, קיומם הוא עצמו טובה לאדם, ובקיום המצוה הוא בא על שכרו.