ברכת אשר על התורה, שמות כא:טז

1רש"י ד"ה וגנב איש ומכרו, ...אין לי אלא איש שגנב נפש, אשה או טומטום או אנדרוגינוס שגנבו, מנין... אין לי אלא גונב איש, גונב אשה מנין וכו'. לכאורה היה מתבקש סדר דרשה הפוך, כלומר להתחיל במחצית השניה: אין לי אלא גונב איש גונב אשה מנין וכו', ורק אחר כך: לפי שנאמר, כי ימצא איש גונב נפש מאחיו, שהרי כך הוא סדר הכתובים. ודומה שאין זה המקרה היחיד (ראה פסוק יז) שבו דורשים במכילתא תחילה את הרחוק. וצ"ע. (פ' משפטים תשס"א)

2"ומכרו ונמצא בידו". פסוק זה הביא את קיסר רומי להקשות על חכמי ישראל, כמובא באוצר המדרשים (עשרה הרוגי מלכות עמוד 440): אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו: מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכין את העולם בתורתו ובמצוותיו?! מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית, והיה לומד עד שהגיע ל"ואלה המשפטים", וכיון שהגיע לפסוק "וגונב איש ומכרו" וגו', מיד ציוה למלאות פלטירו מנעלים, ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל, ובאו לפניו והושיבן בקתדראות של זהב. אמר להם: עומק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט. אמרו לו: אמור! אמר להם: ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו, מה דינו? אמרו לו: התורה אמרה "מות יומת". ענה ואמר להם: אם כן, אתם חייבים מיתה! אמרו לו: אמור למה! אמר להם: על מכירת יוסף, שמכרוהו אחיו, ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם, ועתה שאינם בחיים, אתם תשאו עוון אבותיכם. עיי"ש. והנה דין הוא בגמרא - הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וכו' (סנהדרין פה ע"ב). אם כן הוא, למה לא השיבו כן לקיסר רומי, כלומר שאין במכירת יוסף עונש מיתה שהרי לא היתה הכנסה לרשות, ובוודאי לא היתה השתמשות בו? (פ' ויחי תשס"ה) אמנם ישנם ראשונים שאכן חילקו בין גניבת נפש לגניבת ממון, שבגניבת נפש אינו חייב אם תפשו בשדה ומכרו (פסקי הרי"ד), או שמשכו לסימטא (מהר"י מלוניל). ואינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ממש (לביתו או לחצרו), אבל מדברי רש"י (סנהדרין שם ד"ה פטור) משמע שאין דין מיוחד בגונב נפש, שעליו להכניס את הנגנב לביתו או לחצרו כדי להתחייב, אלא די שיעשה מעשה הנחשב גניבה, כגון משיכה לסימטא. וראה דברי רמב"ן על אתר.