ברכת אשר על התורה, שמות כא:כד

1"עין תחת עין... כויה תחת כויה" וגו'. זהו דין כללי ואינו קשור דווקא בעניין האשה ההרה, ואם־כן קשה לי מדוע בא מקומם של פסוקים־הלכות אלה דווקא לאחר היזק לאשה בהריון. ובאשר לביטוי "עין תחת עין...", שלפי דברי חז"ל פירושו ממון, נשתברו קולמוסים רבים ובראש המוכיחים עומד רבנו חננאל המונה ארבע ראיות: (א) כיצד יוכל המכה לשלם אם נענישו בקטיעת אבר, הרי גם הוא יהיה זקוק מעתה לסעד. (ב) לא כל הטבעים שווים - יתכן שהמכה, גופו חלש ביותר, ואם יענישוהו כגמולו בהוצאת עינו, עלול למות ברוב חולשתו. (ג) אי אפשר לאדם לעשות חבורה כאותה שעשה לו חבירו באורך וברוחב ובעומק. (ד) משמשון למדנו ש"כאשר עשה כן יעשה לו", פירושו - כאשר הרע כן ירעו לו, שכן אמר ביחס לפלשתים: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם" (שופטים טו, יא), והלא הם גזלו את אשתו והוא שרף את תבואתם, והרי מעשה שלהם לא היה כמעשה שלו, אלא ודאי כיון שהרעו זה לזה כאילו השתלמו הגמול. אף ראב"ע מאריך להוכיח שכוונת הפסוק לתשלום ממון ולא לנטילת איבר ממש. בדבריו מביא הוא דברי התנצחות בין קראי בשם בן זוטא לרבנו סעדיה גאון, ולבסוף חותם ואומר: והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל. כי כשם שקבלנו התורה מן האבות, כן קבלנו תורה שבעל פה - אין הפרש ביניהם!

2ועדיין יש לשאול: מדוע בחרה התורה בלשון זו, ובכך נתנה חלילה פתח לטענות אוויליות כטענותיו של בן זוטא וחבורתו? על כך משיב ר"ע ספורנו ואומר: עין תחת עין - כך היה ראוי כפי הדין הגמור, שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון (בבא קמא פג ע"ב) מפני חסרון השערתנו, פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה. נמצא, שהשימוש בלשון זו בא להעמיד את המכה על מקומו, ולומר לו: ראוי היה שנוציא את עינך - "עין תחת עין", אך יודעים אנו כי עלולה להיות במשפט זה סטייה מ"כאשר עשה כן יעשה לו", שכן לא כל הטבעים שווים ואולי גופך חלש משל המוכה, וגם לא נוכל לעולם לעשות החבורה בדיוק כפי שאתה עשית, אך דע לך - עין זו שברשותך, איננה ראויה לך, שכן הוצאתָ עינו של אדם מישראל... (פ' משפטים תשס"ו) היטיב לבטא זאת הגרצ"י קוק בשיחותיו לפרשת משפטים (עמ' 234), וכה דבריו: "עין תחת עין". בדף שלם בבבא קמא מצויות הוכחות על־גבי הוכחות שאי־אפשר להבין את הפסוק כפשוטו. בודאי שההוכחות צודקות ונכונות, אבל הרי בתורה כתוב כך ואין מקום לטעות, ואיך אפשר להבין את זה?... הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל הם שני צדדים של ענין אחד. מן המקור האלהי נמשכת השראת השכינה בכנסת ישראל. הם נקראים בגמרא אבא ואמא. "אין אביו אלא הקב"ה... ואין אמו אלא כנסת ישראל" (ברכות לה ע"ב). לפעמים נקראים מלך ומלכה או מלך ומטרוניתא. כמובן, בין האבא לאמא אין מחלוקת אלא שלום בית, כי הכל ענין אחד שלם. והנה הבן גרם לכעס ואביו לוקח רצועה בידו להלקותו - קופצת מיד האמא, שמנהלת את משק הבית, תופסת את יד האבא, ועוצרת בעדו: "חכה! נכון שהוא חטא, אבל אני אסדר את הענינים החינוכיים שבבית". די היה ברגע הזה שהאב אחז את הרצועה בידו! למעשה כך גם היה הרצון הראשוני של האבא, כוונתו היתה רק לאיים, שהרי גם "המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע". באותה גמרא נמצא: "הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה". לכן יש זעזוע נורא, והביטוי המקורי מוכרח להיות בכל התוקף. עין תחת עין! אחר כך באה האמא - מנהלת משק הבית, כנסת ישראל, תורה שבעל פה - ומסדרת את הענין למעשה: "עין תחת עין" - ממון. ע"כ.

3וראה דברי הרב מרדכי דוד נויגרשל בבאורו לספר הכוזרי (ח"א עמ' 417, נספח ב' - עין תחת עין) שם הביא שלוש ראיות נוספות: (א) הפרשה בה מופיע הפסוק "עין תחת עין" עוסקת במי שפגע בחבירו בשוגג. "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה", הם כלל לא התכוונו לפגוע בה, היא נקלעה לזירת הקרבות וספגה את המכה בלא שאיש התכוון להרע לה. התנהגותו של המכה מוגדרת כ"רשלנות", והיא היא ההגדרה של שוגג. ומה דינו של הפוגע בחבירו במזיד? התורה אומרת פעמים אין ספור שדינו תשלומים, לכן ברור כי באומרה "עין תחת עין" לא יתכן כי כוונתה להוצאת עין ממש, שכן היכן מצינו ששוגג יענש בעונש קשה יותר ממזיד? (ב) המלה "תחת", המופיעה בפסוק זה - "עין תחת עין" - היא שגרמה למחשבה כי מדובר בעין ממש, ואולם בלשון התנ"ך אין משמעות מלה זו 'אותו דבר במקום' אלא: 'דבר אחר במקום', דוגמת: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיה נה, יג), "וימליכה תחת ושתי" (אסתר ב, יז). ממילא אין כל מקום לראות בכתוב "עין תחת עין" כאילו יש כאן איזה רמז על הוצאת עין הפוגע. (ג) משמעות השורש "נתן" בכל הופעותיו ובכל הטיותיו הינה: 'דבר הניתן מיד ליד'. בפסוק בו אנו עוסקים כתוב: "ואם אסון יהיה, ונתתה (לאשה הנפגעת)... עין תחת עין", כלומר תן לה עין במקום העין הפגועה. ודאי שאין הכוונה שנוציא את עין הפוגע וניתן אותה לאשה הנפגעת, מה היא אמורה לעשות בעין שתקבל? הן אינה מקבלת בכך מאומה. הדרך היחידה לקיים את הציווי "ונתתה... עין תחת עין" הינה אפוא לשלם ממון.