ברכת אשר על התורה, שמות כב:כו

1"במה ישכב". ולא ידעתי, למה הכ"ף קמוצה. (פ' משפטים תשנ"ט) הסביר ר' חזקי פוקס שי': במסורה הקטנה נאמר כאן: "לית זקף קמץ". כלומר האות כ"ף של "ישכב" היתה אמורה להנקד בפתח (ישכַּב), ואכן כך הוא בחמשה עשר מתוך שבעה עשר המקומות בהם מופיעה מלה זו במקרא. אולם בספר איוב (מ, כא) מופיעה מלה זו בכ"ף קמוצה, אך שם מובן הטעם (המלה שם מוטעמת באתנחתא, וכלל הוא שאם ישנה מלה המוטעמת באתנחתא או בסוף פסוק - או במפסיק הגדול ביותר בפסוק, ראה "אמת ליעקב" במדבר ט, ב - וההברה המוטעמת שבה אמורה להיות מנוקדת בתנועה קטנה, באים האתנחתא או הסוף פסוק ומשנים את הניקוד מתנועה קטנה לתנועה גדולה. אם־כן מובן מדוע 'ישכַּב' הפך שם ל'ישכָּב'). והנה, בפסוקנו מוטעמת המלה 'ישכב' בזקף קטון, ולכאורה אין הגיון בהפיכת ניקודה לתנועה גדולה. מכל מקום כך היתה מסורת בידי חכמי המסורה, ועל כן ניקדו כאן את האות כ"ף בקמץ, והעירו: "לית זקף קמץ", כלומר זהו המקום היחיד במקרא בו מוטעמת מלה זו בזקף קטון ובכל זאת הכ"ף קמוצה. והשיב הגר"א נבנצל שליט"א: הכ"ף של "ישכב" קמוצה כיון שפסוק זה מחולק בתוכו. שלושה חלקים בפסוק: (א) "כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו" - זהו תיאור מצבו של העני הזקוק לבגד. (ב) "במה ישכב" - אם יקחו ממנו הבגד - מה יהיה לו? (ג) "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני" - אם יקחו מהעני את בגדו, הוא יפנה אל ה' בזעקה. נמצא שהמילה "ישכב" מסיימת את החלק השני, לכן ההברה המוטעמת שבה השתנתה לתנועה גדולה למרות שהמפסיק שתחתיה הוא רק זקף. וכך במקומות רבים (ראה "אמת ליעקב" בראשית לח, יח ו־כד וראה הערה 33 שם).

2"ושמעתי כי חנון אני". כאן בא נימוק, ולא כמו למעלה (כב) "שמֹע אשמע צעקתו", שכן שם מדובר בגר, יתום ואלמנה, ובדין הוא שהקב"ה ישמע צעקתו, גם בלא להיות חנון, ואילו אצלנו - לפי התחושה המקובלת של המוסר, זכותו של המלווה לשמור את המשכון אצלו אם לא הוחזר חובו, ואם־כן הדרישה להחזיר את המשכון היא "לפנים משורת הדין", וטעמה - "כי חנון אני". כך ברשב"ם לפסוקנו. (פ' משפטים תשנ"ז)