ברכת אשר על התורה, שמות כג:יג

1רש"י ד"ה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לעשות כל מצוות עשה באזהרה. ע"כ. כאן נתנה תורה חיזוק למצוות עשה, בכך שנתנה להן מעין תוקף של מצוות לא תעשה, ובעל "שפתי חכמים" (אות ב, וכך כבר בחזקוני) מוסיף - "לכך אמרינן בכל מקום, עשה דוחה לא תעשה" וכו', כלומר מכיון שיש עם כל עשה גם לא תעשה, הרי זה חזק מלא־תעשה גרידא. לא זכור לי שאי פעם ראיתי נימוק זה לכלל המקובל הזה. (פ' משפטים תש"ן)

2מקורו של כלל זה הוא בדין כלאיים בציצית - מצוות העשה של הציצית דוחה את הלא תעשה של כלאיים (יבמות ה ע"ב), ודוגמא נוספת לזה היא "צרעת במקום מילה" - מצוות עשה של מילה דוחה את הלא תעשה של קציצת הבהרת, כמובא במסכת שבת (קלב ע"ב). (פ' משפטים תשנ"א, תשנ"ג) וראה סברת רמב"ן בפרשת יתרו (כ, ח ד"ה זכור את יום השבת לקדשו) שכתב: ואמת הוא גם כן, כי מדת "זכור" רמזו במצוות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצוות אדוניו - אהוב לו, ואדוניו מרחם עליו, ומדת "שמור" במצוות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה , כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו. ולכן מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו (שבת קלב ע"ב) דאתי עשה ודחי לא תעשה. ובגליון הש"ס (ביבמות ז ע"א) מקשה רבי עקיבא איגר על דברי רמב"ן אלו מלשון הגמרא. וראה יישובו של "משך חכמה" בפרשת וזאת הברכה (דברים לד, יב ד"ה ולכל המורא).

3רש"י ד"ה לא תזכירו, שלא יאמר לו, שמור לי בצד עבודת זרה פלונית, או תעמוד עמי ביום עבודת זרה פלונית וכו'. והנה הקב"ה עצמו עשה כן, למעלה (יד, ב) - "...ויחנו לפני פי החירֹת... לפני בעל צפֹן נכחו תחנו". (פ' משפטים תשמ"ז) וראה דברי רבי יוחנן במסכת סנהדרין (סג ע"ב) שאמר: כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה - מותר להזכיר שמה. וראה דברי "משכיל לדוד" שם. ובשיחות הרצי"ה (עמ' 178) מובאת שאלה זו בשם ר' יצחק ריף זכר קדוש לברכה, בעל ה"נר יצחק". והשיב הגרצ"י קוק שם: אסור לומר כדי להפגש, אך אם נצייר לנו שראובן ושמעון יאמרו: ניפגש ליד עבודה־זרה פלונית כדי לשרוף אותה - אז אין קשיא, וודאי שאין איסור. כך גם כל יציאת מצרים היא קידוש השם, והיא ביטול ושריפת עבודה־זרה. לכן חנו דווקא שם, דווקא לפני בעל צפון, ודווקא שם היתה קריעת ים־סוף. (הראני ר' זאב נוימן שי')