ברכת אשר על התורה, שמות כז:כ

1בהערה זו פתחתי את דברי כשהתבקשתי לדבר בשבת שבע ברכות של אריאל משה וחגית שי': בפרשת תצוה אין לכאורה כל רמז לעסקי חתן וכלה ואף כי בהפטרה מופיע שמו של החתן - אריאל (יחזקאל מג, טו), הרי זה רק כשם המזבח (על שם אש של מעלה שהיתה "רובצת כארי" על גבי המזבח - יומא כא ע"ב), ושמו השני - משה - דווקא בפרשה זו אינו מופיע, אף־על־פי שיום הזכרון שלו, ז' באדר, חל בדרך כלל בשבוע תצוה. כך העיר הגר"א, והשיב: השם יתברך ויתעלה שמו, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבנו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת, כדי לרמז על זה ("קהלת יצחק" על התורה לר' יצחק רייטבארד, וילנא תר"ס. מובא בפנינים משולחן הגר"א עמ' קכט ובחומש הגר"א על אתר. וראה דברי "בעל הטורים" על אתר).

2ומאחר ולא מצאתי בפרשה כל רמז לעסקי חתן וכלה או שמותיהם, באין ברירה חשבתי לחפש מאמרי חז"ל על נישואין. התגלגלתי לשיר השירים רבה (ד, יא) ושם מצאתי: "רבי אליעזר אומר, כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן עריבין לשומעיהן כסולת זו הצפה על גבי נפה, נוח לו שלא אמרן. רבי יוסי - כדבש זה שהוא מצוץ... רבנן - כדבש וחלב המעורבין זה בזה... רבי יוחנן - ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה... ריש לקיש - ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה...". והרי זה בדיוק המאמר המשחרר אותי מלומר דברים, שכן איני מתיימר להגיע למדרגה זו, שיהיו דברי ערבים עד כדי כך. ורק מכיון שהבטחתי, אוסיף כמה מילים באשר לסדר האמרות הללו. כשלעצמי חשבתי, שיש כאן עליה הדרגתית במידת העריבות של דבר התורה. אחר כך מצאתי בפירושו של ר' שמואל יפה אשכנזי מקונטנדינה ("יפה תואר") דברים שחבל למנוע מכם, ואביאם בלשוננו, ובקיצור: חמש האמרות חוזרות לפסוק "נפת תטפנה שפתותיך כלה" שבשיר השירים (ד, יא), כל אחד כדרכו. אך למה דרשו בדרכים שונות כל כך?

3ישנן ארבע סיבות המעוררות תלמיד חכם לומר דברי תורה ברבים, ואין אפוא כאן כל מחלוקת, אלא כל אחד בחר באחת מן ארבע הסיבות הללו.

4הסיבה הראשונה: להראות חכמתו ושכלו בעם, וזה מותר, כמו שאמרו (נדרים סב ע"א): שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה. על כן הוא ממשיל דבריו לסולת נקיה, כלומר דברים ברורים שאין לחלוק עליהם.

5הסיבה השניה: ללמד את העם דעת ולהורותם דרכי ה', ועל־כן ממשילם לדבש כי הם נעימים לחך ועריבים לאוזן השומעים, כל דבר בעתו, "אבל לא ידבר בעניינים עמוקים אשר השומעים לא יבינום או בנגעים ואהלות אשר לא ימתק להם לשמוע".

6הסיבה השלישית: "אם מסתפק באיזה דבר ואינו יודע פתרונו, או אם לא יבטח בלבבו כי כדעתו כן הוא, לכן יגיד דבריו ברבים כדי שיתבררו לו הדברים, וכמאמר החכם - לעולם הוי שקוד לדבר לפני גדולים, שאם תשכיל - ישבחוך, ואם לא תשכיל - ילמדוך". ולכן ממשיל דבריו לדבש וחלב... שני הצדדים, כדי שיתבררו הדברים.

7הסיבה הרביעית: להוכיח את העם ולהשיבם מדרכם התועה, וכאן חולקים רבי יוחנן וריש לקיש, כי הבא להוכיח את העם צריך להיות בעצמו נקי וטהור בעיני ה' והעם כדי שלא יאמרו לו: טול קורה מבין עיניך, כלומר ככלה זו שעריבה בעיני כל, כך רבי יוחנן. ואילו ריש לקיש סובר שאין אדם שלא יימצא מי שידבר עליו רעות, ועל כן הוא מסתפק בעריבה בעיני בעלה, כלומר בעיני ה'. (פ' תצוה תשס"ג)

8"...ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". לא ראיתי מי שישאל, לשם מה חזרה זו על הבקשה לתרום שמן למאור שבריש פרשת תרומה. ואם בגלל הפרטים האמורים כאן - "זך כתית" באה החזרה, אדרבה, תהא זו סיבה נוספת שלא להביאה שם. (פ' תצוה תשנ"א) וראה מש"כ שם (כה, ו). וראה "תוספות השלם" שכתב: למעלה הוא אומר "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה", לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן שציווי זה לכל הדורות - לתת שמן למאור לכל שנה ושנה, לכך הוא אומר "ואתה תצוה", שינה הלשון, לפי שכל לשון צוואה לדורות היא.

9ושמא הקושי שבהשגת שמן שכזה במדבר הוא שהצריך בקשה נוספת לתרומתו. כי אמנם יש מקום לשאול, מנין יהיה להם שמן העונה על כל הדרישות הללו בתוככי המדבר, והרי אין זה שמן מאכל רגיל, וכפי שהמדרש שואל על עצי השטים, ראה רש"י למעלה (כה, כ) ועוד. ואם מצאו שמן כזה בפגישה עם גויים בנאות־מדבר, מן הסתם לא היה זה שמן למאור כשר למהדרין. (פ' תצוה תשנ"ג)

10ואמר לי שלום שי' בפשטות, כי מן הסתם קנו אצל הגויים זיתים, ומהם הכינו שמן על־פי הפרטים הנדרשים. (פ' תצוה תשנ"ה)

11ואם קנו אצל הגויים, למה אין אומרים כך גם לגבי עצי השטים, במקום האמור בתנחומא (תרומה ט)? וכך צריך לומר גם לגבי מיני הבשמים לקטורת. (פ' תרומה תשס"ה)

12והנה מצאתי ברמב"ן על אתר שכתב: ...כי אין להם דרך לעשות אותו במדבר, רק אם היה אצלם משמרת, והנשיאים הביאוהו. ע"כ. ותמיהני על שאינו נדרש לשאלה זו כבר בריש פרשת תרומה. (פ' תצוה תש"ס) וראה תרגום יונתן בן עוזיאל (להלן לה, כז-כח) שכתב: וַעֲנַנֵי שְׁמַיָא אָזְלִין לְפִישׁוֹן וְדַלְיַין מִתַּמָּן יַת אַבְנֵי בּוּרְלְוַת חֵילָא וְיַת אַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא לְשַׁקְעָא בְּאֵיפוֹדָא וּבְחוּשְׁנָא וּמַחְתַן יַתְהוֹן בְּאַנְפֵּי מַדְבְּרָא אָזְלִין רַבְרְבָנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַיְיתַן יַתְהוֹן לִצְרוֹךְ עִיבִידְתָּא (וענני השמים הלכו לפישון ודלו משם את אבני בורלות חול ואת אבני המלואים להשקיע באפוד ובחשן ויורידו אותם על פני המדבר, הלכו נשיאי ישראל ויביאו אותם לצורך העבודה). וְתַיְיבִין עֲנָנֵי שְׁמַיָא וְאָזְלִין לְגַן עֵדֶן וְנַסְבִין מִתַּמָּן יַת בּוּשְׂמָא בְּחִירָא וְיַת מִשְׁחָא דְזֵיתָא לְאַנְהָרוּתָא וְיַת אַפַרְסְמָא דַכְיָא לִמְשַׁח רְבוּתָא וְלִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא (וישובו ענני השמים וילכו לגן עדן ולקחו משם את הבושם המובחר ואת שמן הזית להאיר, ואת האפרסמון הטהור לשמן המשחה ולקטורת הסמים). (הראני אביעזר ברלין שי') וראה דברי ראב"ע להלן (כט, מב). וראה מש"כ להלן (לה, כח).

13ועתה קשה לי, שהנה רש"י מפרש (ד"ה כתית): ...היה כותש במכתשת... כדי שלא יהו בו שמרים וכו'. בשביל מה צריך הכתוב לומר "זך", פירוש - בלא שמרים, כדברי רש"י בד"ה הקודם, והרי איסור השמרים נאמר ב"כתית", כדבריו. או להיפך, יאמר הכתוב "זך", וממילא אדע שאין לטחון את הזיתים אלא לכתוש אותם. וראה מה שכתבתי להלן (לה, ח). (פ' תצוה תשנ"ט) וראה מחלוקת התנאים במסכת מנחות (פו ע"ב) - לפי תנא קמא יש להקפיד שהשמן יהיה זך, ולאו דווקא כתוש, ורבי יהודה סובר: "אין כתית אלא כתוש". רש"י פירש כרבי יהודה משום שמפשוטו של מקרא משמע כך.

14רש"י ד"ה להעלת נר תמיד. רש"י נדרש כאן לתיבה "להעלת", ועל כן מוטב היה להשמיט מד"ה לפחות את התיבה "תמיד", אותה הוא מבאר בדיבור הבא. (פ' תצוה תשמ"ז) ואכן בדפו"ר אין גורסים מלת "תמיד" שבד"ה.

15רש"י ד"ה תמיד, כל לילה ולילה קרוי תמיד וכו'. אכן זוהי הערה נחוצה. ומשום כך תמוה שלהלן (כח, כט-ל) אין רש"י מעיר כלום למלה "תמיד", ושוב מעיר לגביה שם בפסוק לה, ואינו מעיר להלן (כט, לח), אבל שוב מעיר שם בפסוק מב, וקשה לומר שבמקום זה ההערה נחוצה יותר מאשר ביתר המקומות. (פ' תצוה תשנ"ט)