ברכת אשר על התורה, שמות ג:ה

1רש"י ד"ה של, שלוף והוצא, כמו "ונשל הברזל" (דברים יט, ה). וקשה לי, שהרי פועל יוצא ושם פועל עומד, וכן הוא גם בדוגמא השנייה של רש"י. (פ' שמות תשס"ג)

2רש"י ד"ה אדמת־קדש הוא, המקום. ע"כ. וקצת קשה לי, הרי אין קדושה למקום כשלעצמו אלא בתנאים מסוימים ולזמנים מסוימים, והראיה ממעמד הר סיני (יט, יג) "במשוך היובל המה יעלו בהר". (פ' שמות תשל"ט)

3והנה אף כי שם קדושת המקום מוגבלת מבחינת הזמן, היא חמורה יותר - "כל הנגע בהר מות יומת" (שם, יב), ואילו כאן די בהסרת הנעליים, אבל הגבלת זמן אין. כששאלתי כן בשלום זכר של אביתר שי' השיב ר' בני לנדאו ואחריו הגאון ר' אביגדר נבנצל שליט"א, שקדושת המקום היא בשל התגלות השכינה בו, ורק בשעתה. ברם, מן הכתובים לא משתמע כך. (פ' שמות תשמ"ז)

4וראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" העורכים השוואה בין פסוקנו לזה שביהושע (ה, טו) ותשובתם מאוד תמוהה. שכן, אם משום קדושת המקום צריך להשיל את הנעליים, מה לי מי קדם למי באשר להענקת הקדושה למקום, וכתוצאה מזה דירוג מספר הנעליים שצריך להשיל. ומכל מקום משתמע גם מכאן אופיה הזמני של קדושה כזאת.

5ובאשר לקביעתם (שם) שאצל בועז (רות ד, ח) מדובר בשליפת הכפפה, הרי זו דוגמא בולטת של השפעת מציאות הסביבה על הפרשנות. (פ' שמות תשמ"ח)

6ועל כל פנים אין כאן רמז להגבלת זמן לקדושה זו. (פ' שמות תשנ"ו)

7ועתה נראה לי שעצם הערתו של רש"י מיותרת, לכאורה, שהרי אין כל סברה להסב את הכינוי "הוא" על משהו אחר מאשר "המקום". (פ' שמות תשס"א) וראה "באר מים חיים" שכוונת רש"י לבאר כי המלה "הוא" מוסבת על "המקום" שהוא לשון זכר ולא על "אדמת קדש" שהיא לשון נקבה.