ברכת אשר על התורה, שמות ל:כט

1רש"י ד"ה וקדשת אתם, ...כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי... ושאר משיחות... לשון ארמית בהן כלשון עברית. ע"כ. הרי לך דוגמא לערנותו של רש"י לדקויות התרגום שלא היתה מביישת בלשן מודרני. מכל מקום קשה, מה בא הדבר ללמדנו, ומה עניינו של רש"י לבאר לשון ארמית. (פ' כי תשא תשמ"ט, תשנ"ט) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': כוחו הגדול של רש"י כפרשן מתגלה בין היתר בדרך שבה הוא עושה שימוש בארמית: אף על פי שרש"י ידע שהארמית ידועה לקוראיו פחות מן העברית, הוא מצליח לא פעם לפענח משמען של מלים עבריות מתוך התרגום הארמי. כאן תרגם אונקלוס " תִּמְשָׁח " - " תְּרַבֵּי ", לשון ריבוי וגדולה. כנגד זאת תרגם "אשר מָשַׁחְתָּ שם מצבה" (בראשית לא, יג) - " דִּמְשַׁחְתָּא תַמָּן". שינוי התרגום התבאר ברש"י כאן כאמור: "כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן. ושאר משיחות, כגון 'רקיקין משוחין' [בפסוק "ורקיקי מצות מְשֻׁחִים בשמן" (שמות כט, ב) - " דִּמְשִׁיחִין בִּמְשָׁח"], "ורֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ" (עמוס ו, ו), לשון ארמית בהן כלשון עברית". (אפשר שרש"י בחר במליצת "כי כן יסד המלך" המיוסדת על לשון המגילה - אסתר א, ח - שכן פרשתנו נקראת ברוב השנים בשבת שלאחר פורים). והנה על הפסוק "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" (במדבר יח, ח) דרשו חז"ל: אין משחה אלא גדולה שנאמר "זאת משחת אהרן ומשחת בניו" (ספרי במדבר, קיז). ואף־על־פי שבלשון העברית אין קשר בין מָשְׁחָה לבין גְּדוּלָה, הדרשה מיוסדת על הארמית: הן "משחה" הן "גדולה" הן בארמית רְבוּת, השווה: " מָשְׁחָתָם " (שמות מ, טו) - " רְבוּתְהוֹן ", "אֶת גָּדְלְךָ " (דברים ג, כד) - "יָת רְבוּתָךְ ", וכך מתקשרים שני חלקי הדרש. (על־פי ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)