ברכת אשר על התורה, שמות לא:ב

1"ראה קראתי בשם, בצלאל בן־אורי בן־חור" וגו'. בשמות רבה (מ, א) מבואר כיצד צריך (או לא צריך) לדרוש לפני ציבור, וזו לשון המדרש: אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר: הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר. אמר רבי אחא: מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל, אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואחר כך "ויאמר לאדם" (איוב כח, כז-כח), וכן: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ואחר כך "לאמר" לישראל (שמות כ, א). ע"כ. (פ' כי תשא תשנ"ה) וכך כתב רמב"ם ב"אגרת השמד" (אגרות הרמב"ם עמ' קט, מהדורת הרב קאפח): ...וממה שראוי שתדעהו, שאין ראוי לאדם לדבר ולדרוש באזני העם, עד שיחזור על מה שרצונו לדבר פעם ושתים ושלוש וארבע, וישנן אותו היטב, ואחר־כך ידבר. וכן אמרו עליהם השלום, והביאו ראיה מלשון הכתוב: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ואחר כך "ויאמר לאדם". זה נאמר על מה שצריך האדם לדבר בפיו, אבל מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר - ראוי לו שיחזור עליו אלף פעמים אילו היה זה אפשר. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

2רש"י ד"ה קראתי בשם, לעשות מלאכתי, את בצלאל. ע"כ. כלומר ה' לא קרא את בצלאל בשמו, רק אמר למשה: ראה כי בכל ישראל לא ראיתי לפני איש אחד להיות למלאכה זו זולת בצלאל - "באר מים חיים". (פ' כי תשא תש"ס)

3"...בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה". לפי הגמרא (סנהדרין סט ע"ב) - בצלאל נינה של מרים היה, ובן שתיים עשרה היה. וראה "דעת זקנים מבעלי התוספות" שכתב: לכך הזכיר בבצלאל אבי אביו מה שלא הזכיר באהליאב אלא אביו, לפי שחור נהרג על מעשה העגל, והמשכן בא לכפר על מעשה העגל, לכן נזכר כאן במשכן. (פ' כי תשא תשנ"א)

4והנה ה' פעמים מוזכר השם חור בספר שמות (יז, י; כד, יד; לא, ב; לה, ל; לח, כב). רש"י מציינו כבן מרים הן כשהוא מוזכר כשלעצמו (יז, י; כד, יד), הן כשמצויין כסבו של בצלאל (לה, ל). וקשה לי: (א) מדוע אין רש"י אומר גם כאן שחור בנה של מרים היה, כמו שהוא אומר לשני הפסוקים הקודמים. (ב) נראה שראב"ע על אתר יוצא כאן כנגד דברי הגמרא בסנהדרין. ראה גם דבריו למעלה (כד, יד) בפירושו הקצר, שם האריך יותר, וזו לשונו: חור - לא ידענו מי הוא. וכתוב בדברי יחיד (סוטה יא ע"ב ורש"י שם), שהוא בן כלב בן יפונה. וחור אבי אורי שהיה אבי בצלאל, ובעבור שאמר כלב "בן ארבעים שנה אנכי" (יהושע יד, ז). הנה נמצא בצלאל בעשותו המשכן בן שלש עשרה שנים, וזה רחוק מאד וכו'. ולכאורה מניעו הוא הגיל הצעיר של בצלאל, אם אכן בנה של מרים הוא. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ג) וראה שם (כד, יד בפירושו הקצר של ראב"ע) הערה 93 בחומש "תורת חיים" שראב"ע אינו חולק על העקרון המובא בחז"ל שבדורות הראשונים היו מולידים לשמונה שנים, אלא מקשה על ראייתם מפסוקנו. וראה ליקוטים שבחומש "רב פנינים" על אתר, שם כתוב: אמרו רז"ל בסנהדרין כי בשעה שציוה הקב"ה למשה שבצלאל יעשה מלאכת המשכן, היה בן י"ב שנה. והענין שלא היה אפשר בטבע שימצא בישראל שום אדם שיהיה בקי ושלם בשום אומנות בעולם, לפי שישראל היו משועבדים במצרים בעבודת פרך בחומר ולבנים ולא היה ראוי שימצא בהם שום אדם שיהיה בקי בשום מלאכה דקה כי לא ראו אותה ולא אחד בהם שאימן את ידיו בזה, וכל שכן שיהיה בקי ושלם בכל האומנויות כולם - בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן ובחרושת עץ וחושב ורוקם ואורג. הנה זה פלא גדול ושיהיה שלם בחכמה ובתבונה ובדעת. על־כן אחרי ששמע משה מהקב"ה תבנית המשכן ותבנית כל כליו ותבנית הבגדי כהונה ושמן המשחה וקטורת הסמים, התפלא משה מי יהיה העוסק במלאכה זו - את מי יבחר ואת מי יקריב לאלו המלאכות. ופתאום אמר לו הקב"ה: ראה זה הפלא הגדול, שאני קורא הדורות מראש, ועוד מששת ימי בראשית, כאשר עלה במחשבתי שבדור זה ובשנה זו יבנה המשכן, הכנתי תכף שבדור זה יוולד האיש אשר יוכל עשוהו וקראתי שמו בצלאל. יען כי אז, בששת ימי בראשית, היתה נשמתו בצילי - בצל אל. והוכנה נשמתו בכל המעלות שיצטרך למלאכת המשכן. וכל מלאכת המשכן נחקקה מאז בנשמתו. ולזה אמרו במדרש: הראה הקב"ה למשה ספרו של אדם הראשון והיה כתוב שמה ראשי כל הדורות ומעשיהם, וגם בצלאל היה כתוב שמה - שהוא יעשה המשכן. ע"כ. וראה דברי רמב"ן על אתר.