ברכת אשר על התורה, שמות לב:ד

1"ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה". ואילו להלן (כד) מספר אהרן "ואשלכהו באש ויצא העגל הזה". וראה שם "שפתי חכמים" (אות פ). וצ"ע. (פ' כי תשא תשמ"ח)

2והנה לפי פירושו הראשון של רש"י כאן, אין זה קשה, שכן לפי פירוש זה יצירה בחרט פירושה שאסף אהרן את הזהב בתוך סודר, קשרו והשליכו באש, ואז "ויצא העגל הזה". כלומר לפי פירוש זה לא אהרן צר את צורת העגל, אלא כך יצא מן האש. ואולי משום כך מביא רש"י פירוש זה, אף כי הוא רחוק מבחינת הלשון, שהרי נאמר "ויעשהו עגל". מכל מקום קשה לפירושו השני של רש"י. (פ' כי תשא תשמ"ט) וראה "משכיל לדוד" שכתב: אף לפירושו השני שברש"י ש"צר יתיה בזיפא", פשיטא שאין הכוונה לומר שצר הזהב ממש בזיפא ועשה העגל, שהרי בתחילה היה לו לכתוב שנתן הנזמים בכור עד שניתכו ונעשו כולם גוף אחד, ואחר כך שייך לומר שצר אותו. אלא המכוון שהיה צר הדפוס והדמות והיה בדעתו להתעכב בעשיית אותו הדפוס אולי יבוא משה, וכשראה שלא בא, השליך הזהב לכור על דעת שאחר כך יצוק אותו בתוך הדפוס לעשותו, ואם היה כן בודאי לא היו נמשכים אחריו, אלא שלא נתקיימה מחשבתו, ומיד כשהשליך לכור באו המכשפים ועשאוהו על־ידי כישוף ויצא בעניין שהיה בו רוח חיים ולכן נמשכו אחריו, וזה מה שכתוב כאן "ולא ידעתי שיצא העגל הזה".

3רש"י ד"ה עגל מסכה, ...ויש אומרים, מיכה היה שם וכו'. ואם כך היה, מה טענה יש כלפי אהרן? ולמה הכתוב מיחסו לאהרן? והרי אלמלא יצא העגל הזה מן האש, היה יכול אהרן להשהות מתן צורה לזהב, וכפי שביקש לעשות בשעת איסוף הזהב, וגם להלן פסוק ה (ד"ה חג לה' מחר). (פ' כי תשא תשנ"ה) ביחס לשאלת חלקו של אהרן בחטא העגל, נחלקו חז"ל והפרשנים: יש המנקים את אהרן מכל רבב ואף משבחים את התנהגותו, ויש הרואים פסול בהתנהגותו. מכל מקום מודים כולם כי לא חטא אהרן בעבודה־זרה ממש. שאלת חלקו של אהרן בחטא העגל מנוסחת היטב בדברי ראב"ע (למעלה פסוק א) שכתב: יש מהקדמונים שאמרו שנהרג חור, והנה אהרן פחד. ויש מי שאומר כי פחד על ישראל אם יהרגוהו, שה' ימיתם כולם. ועל דרך הפשט, אם מעשה העגל עבודה־זרה, למה פחד אהרן שיהרג? והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל, שלא הגיע מעלתם למעלת אהרן בחסידות... ואיך יעשה אהרן פסל, שהמעשה קשה מהשתחויה, והלא אהרן קדוש ה' היה ונביא על ישראל, ומצוות רבות נתנו על ידו עם משה אחיו. והנה יהיה חור טוב ממנו. ואם הוא עשה עבודה־זרה, חייב היה משה להרגו קודם עובדי העגל... ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל, הוא וזרעו, עד סוף כל הדורות. ע"כ.

4בויקרא רבה (י, ג) מתואר נסיונו של אהרן לדחות את ישראל ולמנוע מהם נפילה בחטא: "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" - מה ראה, אם בונין הם אותו, זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבנו משה יורד ומעבירה לעבודה־זרה. ומתוך שאני בונה אותו, אני בונה אותו לשמו של הקב"ה - הדא הוא דכתיב: "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר" (שמות לב, ה). חג לעגל מחר - אין כתיב כאן, אלא "חג לה' מחר".

5ריה"ל מרחיב את ההתייחסות, לא רק לאהרן, אלא גם לכל גדולי העם שעמדו מנגד ולא מנעו את החטא. לפי דבריו, מטרת אהרן וסיעתו היתה לברר מי הוא עובד ה' ומי הוא חוטא. כוונתם היתה לנקות את העם מכל הסיגים שהתערו בהם, וכה דבריו (כוזרי א, צז): אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסייעו בעשיית הנעבד, אולי היתה כוונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין, למען יהרג החוטא אשר יעבוד לעגל. ע"כ. על דברים אלו מוסיף ראב"ע (שם): והנה לכבוד ה' נעשה, על כן בנה אהרן מזבח לפניו, והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה'. וכן עשו כאשר ציוום... וזהו "אתה ידעת את העם כי ברע הוא" (שמות לב, כב), כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא בקשו רק "אשר ילך לפניהם", ולכבוד ה' עשיתיו. רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב, וזהו "כי ברע הוא" ולא אמר רע הוא. וחשבו מעטים מישראל שהיתה עבודה־זרה. ע"כ.

6מאידך, מעיון בפסוקים עולה כי התורה כן מטילה מידה של אחריות על אהרן. בפסוקנו נאמר: "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה". ולהלן (פסוק לה) נחתמת פרשת מעשה העגל בפסוק: "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרן". אף משה רבנו תמה על מעשה אהרן ושואל: "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה" (להלן פסוק כא. וראה גם פסוק כה). בספר דברים (ט, כ) האשמה כלפי אהרן מפורשת יותר: "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" וגו'.

7לכן ישנם מדרשי חז"ל ופרשנים המבקשים לעמוד על הפסול שבהתנהגותו. ריה"ל (שם) מבאר: ואם נחשב להם (לאהרן וסיעתו) דבר זה לעוון, אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכח אל הפועל חטא אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב. בדרך דומה הסביר בעל "כלי יקר" (ויקרא ט, ב) מדוע נצטווה דווקא אהרן להקריב ביום השמיני למילואים עגל בן בקר לחטאת, לעומת העם שנצטווה להביא עגל לעולה ולא לחטאת, וזו לשונו: יש מקשים למה עגל של אהרן בא לחטאת ועגל של ישראל בא לעולה, ואמרו בזה, לפי שבחטא העגל לא חטא אהרן במחשבה, שהרי ודאי לא נתכוון לשם עבודה־זרה כלל, ועיקר חטאו היה במעשה, שעשה העגל בפועל, כמו שכתוב: "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" (שמות לב, לה) - מה תלמוד לומר "אשר עשה אהרן", אלא להורות בא שאהרן לא חטא כי אם בעשיית העגל, ולא במחשבה, ועל כן קרבנו עגל לחטאת המכפר על חטא המעשה, אבל ישראל שחטאו גם במחשבה, כי ודאי לשם עבודה־זרה נתכוונו, על כן קרבנם עגל לעולה הבא על חטא ההרהור. ע"כ. ועיין עוד בדברי ריה"ל (שם) העומד על כך שרוב רובו של העם לא נגרר אחרי החוטאים. עובדה היא שרק שלושת אלפים איש נהרגו בחרב. כמו כן איננו מוצאים הפניית עורף של ה' כלפי ישראל, אדרבה - עמוד האש ועמוד הענן המשיכו ללוות את ישראל, השכינה המשיכה לשרות בתוכם, המן המשיך לרדת, והנבואה - לא רק שלא פסקה, אלא אף התגברה ביניהם. (על־פי "אמוני סגולה - מסע אמוני בשבילי הכוזרי" של א. דהן וש. היימן, עמ' 318)

8ולפי המדרש המובא ב"שפתי חכמים" (אות ר), שהניח ה' למצרים ליטול מילדי היהודים ולתת אותם בחומה, משום שעתידים היו לצאת לתרבות רעה, קשה - הרי אצל ישמעאל למדנו שיש לדון את האדם "באשר הוא שם"! וכך דרש רבי יצחק במסכת ראש השנה (טז ע"ב): אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר "כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז). (פ' כי תשא תשנ"ט)

9רש"י ד"ה מסכה, לשון מתכת. דבר אחר קכ"ה קנטרין זהב היו בו וכו'. וקשה לי שהרי אין כאן שני פירושים, כי הרי גם אם אכן נאמר מסכה פי' מתכת, עדיין אפשר קכ"ה קנטרין מתכת זהב היו. חשבתי להיעזר במאמרו היפה של ד"ר אמנון שפירא (האם "דבר אחר" ברש"י מייצג שני פירושים אלטרנטיביים או סימולטניים) ב"פרקי נחמה", אך הוא סוקר שם רק את "דבר אחר" שבפירוש רש"י לספר בראשית. (פ' כי תשא תשנ"ח, תשס"ו) וראה "לבוש האורה" שלא הסתפק רש"י בפירוש הראשון שמסכה לשון מתכת, כי עדיין מלת מסכה מיותרת, שהרי נאמר כבר שאהרן עשה את העגל מנזמי זהב וברור שהיה עשוי מתכת.

10רש"י ד"ה אלה אלהיך, ...מכאן שערב רב שעלו ממצרים... ואחר כך הטעו את ישראל אחריו. ע"כ. וראה "שפתי חכמים" (אות ת), ודבריו יפים. (פ' כי תשא תש"ן)