ברכת אשר על התורה, שמות לה:יא

1את המשכן את אהלו ואת מכסהו וגו'. ראה דברי רמב"ן בפתיחה לפרשת תרומה שכתב: ...אבל משה הקדים בפרשת ויקהל "את המשכן את אהלו ואת מכסהו", וכן עשה בצלאל (לו, ח) לפי שהוא הראוי לקדם במעשה (השווה רש"י להלן לח, כב וראה מה שכתבתי שם). ע"כ. וכך אמרו חז"ל במסכת ברכות (נה ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבנו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת! ומבוארים הדברים ב"גור אריה" להלן (לח, כב), וכה דבריו: ואם תאמר, ומשה למה לא ציווה לעשות המשכן קודם, יש לומר דמשה היה מקדים את הכלים, דהרי הכלים הם חשובים מן המשכן, כמו שמוכיח שהכלים משא בני קהת (במדבר ד, טו), והמשכן במשא בני מררי (שם שם לא-לב), ובני קהת היו חשובים מן בני מררי, ויש להתחיל בעיקר. אבל בעניין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים. ולפיכך בצלאל אשר היה ממונה על המעשה, בא אליו הידיעה לעשות את המשכן קודם. אבל משה דהיה ממונה על הלימוד בלבד, והיה יודע ציור המשכן, וזהו הלימוד איך יצווה, התחיל בכלים תחילה, אבל עניין העשייה מה יקדים במעשה נשכח הימנו, עד כי בצלאל, המיוחד לעשייה, הזכיר אותו. על זה אמר לו משה "שמא בצל אל היית", כי משה מיוחד לתלמוד ולא למעשה, ובצלאל לעשייה. כלל הדבר, למשה בא הידיעה בעניין התלמוד, לפי שהוא מיוחד אל הלימוד, ויש להתחיל בלימוד בדברים שהם עיקרים. ולבצלאל המיוחד על המעשה, בא אליו הידיעה איך יעשם, ולכך היה יודע בצלאל עשייתם. ע"כ. ובספר "אהל יהושע" (דרוש א' עמ' י) מבאר רבי יהושע הלר, שהשינוי בסדר העשיה נובע מירידת המדרגה של עם ישראל בחטא העגל, וכה דבריו: גלוי וידוע ומבואר כי משה רבנו ע"ה נצטווה על מלאכת המשכן כשהיה בהר בארבעים יום הראשונים, ועשו העגל בסוף יום הארבעים לעלייתו בהר סיני. אילו לא חטאו בעגל היה נגמר אז תיקון העולם כולו, וישראל היו נשארים במדרגה עליונה ודבוקים בו יתברך באהבה בבחינת נשואין, והיה משה רבנו ע"ה בעצמו עושה כל מלאכת המשכן לשכון כבוד ה' במעשי ידי משה באופן נעלה. אולם משחטאו בעגל, נפלו ממדרגתם ובטל הנשואין ונשארו מקושרים עמו יתברך בבחינת אירוסין. וזה גרם גם כן שיעשה משה רבנו ע"ה בעצמו את המשכן וכליו... השינוי הגדול והנורא הזה - כמו שהרעיש והחריד והוריד את מצב האומה ודבקותה בה' בכלל, כך גרם שינוי גדול במלאכת המשכן וסידורו... קודם חטא העגל, שהיו אז ישראל במדרגה גבוהה בקדושתם ותשוקתם ואהבתם לפקודי השם יתברך, וחשקם הגדול פרץ על כל גדותי אבריהם החיצונים למלאות רצון קונם וחפץ נפשם הנקיה והטהורה. אז גם פקודי המשכן הלכו על הדרך הלזו, ומשה רבנו ע"ה צווה אז על-ידי ה' להקדים מלאכת הכלים הפנימיים, הקדושים והטהורים, למלאכת האהל והדפנות של המשכן אהלו, מכסהו, קרשיו ואדניו. אולם בפרשה הקטנה של "ראה קראתי בשם בצלאל" וגו', שאז הוחל העם לקרוא בשם ה' ועשו עגל, וכן בעשיית בצלאל המשכן וכליו, שירד ישראל ממדרגתו ואיבד חשקו וטהרתו, נהפך גם כן סדר העבודה להתחיל מהאיברים החיצוניים והיא תהיה סיבה להתלהטות הפנימית... ולא עוד אלא שגם דבר אחר גרם להפוך הסדר: שקודם חטא העגל היו מעותדים להיות כנשואה בבית בעלה וחמיה שיכולה להגלות ואינה צריכה אז לצניעות... אולם אחר החטא ושבירת הלוחות, ירדו למדרגת ארוסה, ככלה בבית אביה, שמחוייב לה הצניעות, ונאמר אז "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש" (במדבר ד, כ). ולכן גם במלאכת המשכן הנה האוהל והדפנות הוא מן הדברים הגלויים, והכלים הפנימיים הם מהדברים המוצנעים ונסתרים. לכן קודם חטא העגל היו יכולים הכלים לעמוד באיתגליא-בפומבי, נראים לעיני כל ישראל, והיו יכולים להיעשות קודם המשכן, שהרי ישראל היו אז בבחינת נשואה. אולם כשחטאו ועמדו בבחינת ארוסה, שוב לא יתכן לעשות הכלים ולהניחם כך מגולים. ע"כ. וראה עוד מה שכתב שם בביאור השינויים הנוספים שבין פרשות הציווי לפרשות העשיה. (הראני ר' גרשון באס שי')

2רש"י ד"ה ואת מכסהו, מכסה עורות אילים והתחשים. ע"כ. ראה דברי רש"י למעלה (כו, יד ד"ה מכסה לאהל), המביא מחלוקת תנאים: לפי חכמים: היו מעל גבי יריעות העזים עוד שני כיסויים - עורות אילים מאדמים ועורות תחשים. ולפי רבי יהודה: מכסה אחד היה, חציו של עורות אילים מאדמים, וחציו של עורות תחשים. ולשון היחיד שכאן "מכסהו" מסייעת לרבי יהודה. (פ' ויקהל תשנ"ב)