ברכת אשר על התורה, שמות ד:כ

1"ויקח משה את אשתו ואת בניו" וגו'. "בניו" לשון רבים, כלומר גרשום ואליעזר, זה שנולד זה עתה. ויצויין שעד כה לא סופר על לידתו. (פ' שמות תשנ"א)

2לקיחת המשפחה למצרים, בית העבדים, עשויה היתה לשמש עידוד לבני ישראל המשועבדים - להוכיח את בטחונו של משה רבנו ע"ה שאכן הגאולה קרובה (ראה רמב"ן לפסוק יט). ואם כן, הרי כולם, כולל התינוק אליעזר, שלוחי מצוה היו, ולמה יזוקו? לזה נדרש "אור החיים" הק' (בפסוק כד), וכך כתב: "ויבקש המיתו" - אמר "ויבקש", אולי כי לצד שהיה שליח מצוה היה לו מונע, על דרך אומרם ז"ל (פסחים ח ע"ב): שלוחי מצוה אינן ניזוקין. והמצוה שהיה עסוק בה, קנה לו בה פרקליט אחד והוא המלוהו והשומר אותו ומנעו למשחית בל קרוב אליו. ואולי כי לזה נתכוין באומרו "בדרך במלון", לומר שלא היה עוסק בהליכת המצוה אלא במלון, ולזה הוא שבקש המיתו. ואף על פי כן היה לו מונע, כי סוף כל סוף חשוב כשלוחי מצוה גם בזמן ההוא וכו'. ודברי "אור החיים" הק' שבשעת מנוחה במלון לא היו שלוחי מצוה אינם נראים, שכן מצינו כמה פעמים, שגם בשעת מנוחה נחשב אדם שליח מצוה כשהוא בדרכו. (פ' שמות תשנ"ו) וראה "ישמח משה" על "אור החיים" הק' (הערה 29) שהעיר: ראה תוספות ד"ה שלוחי מצוה (סוכה כה ע"א), שם מבוארת שיטת רש"י שכל הכנה למצוה נכללת בגדרי שלוחי מצוה ופוטרת את העוסק בה מקיום מצוה באותו זמן. מאידך גיסא, שיטת תוספות היא, שהכוונה פוטרת מקיום מצוה דווקא אם יקיים מצוה באותו זמן, באופן שיהיה כל כך טרוד עד שלא יוכל לקיים את המצוה שהוא שלוח לעשותה.

3עוד קשה לי, למה החזיר משה רבנו ע"ה את אשתו ובניה, ואין הכתוב מספר על שילוחיה אלה אלא להלן (יח, ב)? (פ' שמות תשס"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': על החזרת משה את ציפורה והבנים למדין כתב רמב"ן על אתר: (א) יתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר, לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה. (ב) אפשר שהלכו למצרים וכאשר נתעכבו שם, נכספה [ציפורה] אל אביה ושלחה עם הבנים. ע"כ. נראה שהכתוב לא רצה לציין עובדה זו כיון שנבעה מצרכים פרטיים. וכך דרכו של הכתוב, שמאריך דווקא בסיפור הדברים שיש בהם ערך מהותי לדורות, כפי שכתב רמב"ם (מורה נבוכים ג, נ): דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורה, אם לאמת דעת שהוא פינה מפינות התורה, או לתקון מעשה מן המעשים, עד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס. ע"כ. וראה מש"כ להלן (פסוק כז).

4רש"י ד"ה על החמר, חמור המיוחד, שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט, ט) עני ורכב על חמור. מעולם לא הבנתי, מה חשיבותו של חמור דווקא לעניינים אלה, ולמה וכיצד זה "הוא החמור". (פ' שמות תשמ"ז)

5ומכל מקום, גם זה מן המקרים שבהם רש"י מעדיף סיפור נסי על הפשט הפשוט, ועדיין אין לי תשובה מוסמכת לעניין זה. (פ' שמות תשנ"ג)

6והנה בדפי "שבת בשבתו" ראיתי שציטטו מדברי המהר"ל (חידושי אגדות ג עמ' רטו): "לפיכך יש לו לרכב על חמור כמשמעו ולא על סוס, מפני שהוא (החמור) נקרא חמור על שם החומר, ומשיח הוא רוכב על החומר, ולכן ראוי שיהיה רוכב על החמור". וב"גבורות ה'" (עמ' קיד): "...שזה משה שהוא רוכב על החומריות מתנשא עליה ורוכב עליה לפי שהוא נעלה מן החומר". זה טוב לשאלה באשר לרכיבה על חמור בדווקא, אך עדיין לא באשר לאותו החמור הזקן! (פ' שמות תשנ"ג) וראה "גור אריה" על אתר שכתב: ואין הפירוש שהחמור היה חי כל כך, אלא שבבין השמשות הושם בכח העולם להוציא רכיבה זאת אל הפועל, כי ענין רכיבה זו היה ענין אלקי מאוד, הוא ההעלות על העולם.

7ולמה זה חמורו של אברהם אבינו ע"ה? (פ' שמות תשנ"ח) וראה "גור אריה" על אתר שכתב: תמצא דברים באברהם ובמשה ובמלך המשיח מה שלא תמצא בשום בריאה, ונתייחדו בדבר מעלה וכו'. עיין שם. על כך הוסיף ר' שמואל עמנואל שי' שאולי מטרת המדרש ליצור חיבור בין שלושה אירועים מרכזיים בתולדות עם ישראל - עקידת יצחק, יציאת מצרים והגאולה העתידה והסופית.

8רש"י ד"ה וישב ארצה מצרים, ויקח משה את מטה, אין מוקדם ומאוחר וכו'. וראה דברי "שפתי חכמים" (אות ד). ולא ידעתי מה צריך כל זה, שהרי אפשר לומר פשוט - ויקח, קודם לכן, את מטה האלהים, שהרי כך נצטוה (יז). ואף אפשר כך: במשך המסע עד מצרים היה המטה בין המטלטלים, ועם בואם למצרים נטלו לידו, כי רק כאן ישתמש בו. (פ' שמות תשנ"ד)

9גם לא ידעתי מי רשאי לפרש על ידי "אין מוקדם" וכו', וכך אמרו לי כמה חכמים: עקרונית רשאי כל אחד לפרש קושי על פי "אין מוקדם ומאוחר", מלבד שלא יתנגש עם הלכה. (פ' שמות תשנ"ו) וראה רמב"ן לספר במדבר (טז, א) שכתב: ...וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט, א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון.

10ומעניין שרש"י מבחין כאן, לכאורה, בין "אין מוקדם ומאוחר בתורה", כלומר לבין פסוקים וקטעים ואולי גם פרשיות שלמות, ובין "אין מוקדם ומאוחר במקרא", כלומר בתוך פסוק אחד, כמו כאן. (פ' שמות תשנ"ח) וראה הערה 24 בחומש "תורת חיים": שמאמר "ויקח משה את מטה האלהים בידו" הוא קודם "ויקח משה את אשתו וכו' וישב ארצה מצרים", כי לא יתכן לומר כי אחר שהלך למצרים שב ולקח את המטה. ואם תאמר: לימא "ויקח" - כבר לקח, יש לומר: שרש"י ז"ל אינו סובר שיהיה שום ו"ו משמש במקום "וכבר" וכו' (רא"ם). והמבואר מלשון "דברי דוד", דמדייק מלת "מדוקדקים" שברש"י, כלומר שאין מדוקדק המוקדם והמאוחר כאן אלא מקרא מסורס הוא, והכוונה - וכבר לקח.