ברכת אשר על התורה, שמות ה:א

1"...ויחגו לי במדבר". כאן ישנה בקשה לחופשה לזמן מה. בפסוק ג מדובר במפורש בחופשה בת ג' ימים, ולהלן (ז, טו) בא לשון "ויעבדוני", המשתמע שוב כבקשה לחופשה לזמן קצוב, וכן לאורך כל הפרשה כמובא למעלה (ג, יח). ראה מה שכתבתי שם. ושאל הרב מנחם בורשטין שי' בשבת שהוקדשה לרפואה והלכה, הנה ה' מצוה למשה (ב, יז) לבשר לזקנים כי יצאו ממצרים יציאה מוחלטת בעוד שהם נתבקשו לבקש מפרעה חופשה קצרה לג' ימים. מה פשר השינוי, כלום לא היה מקום לחשוש שהאמת תודלף ופרעה ידע שמדובר בתכנית ליציאה מוחלטת, כלומר שמשה רבנו ע"ה בא לרמותו? ואין לומר שלשון הדיפלומטיה היתה קיימת כבר אז - העיקר הוא למצוא הגדרה מסוימת שכל צד יפרש כרצונו. (פ' שמות תשס"ה) על פשר השינוי כבר שאלו בשמות רבה (ג, ח): למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם? למה אמרו כן, כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו, ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו שלשת ימים ויזבחו לו והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף שלשת ימים ויטביעם בים למדד להם במדה שמדדו וכו'. על כך הוסיף "אור החיים" הק' (ג, יח) שכשם שהמצריים התחכמו על ישראל לשעבדם תחילה בפה רך, ואחר כך בפרך, כך התחכם עמם ה', ובתחילה ציוה לומר בפה רך: "נלכה שלושה ימים", ואחר כך בפרך - שילוח מלא. וראה עוד שם. וראה גם ר"י אברבנאל (שם בשאלה השש עשרה) שההטעיה באה כדי להראות לבני אדם את חוזק לבו של פרעה וקושי ערפו, שאפילו להליכה של שלושה ימים לזבוח לאלהיהם, לא הסכים. וראה גם דברי "העמק דבר" שם ולהלן (ה, ג). ולמעלה (ג, יח) בליקוטים שבחומש "רב פנינים" כתוב: וכתב הרב בעל ד"ר שראה בספר אחד שלא קשה כלל, כי במלחמה מותר לעשות כל הערמות ותחבולות נגד האויב, אף לרמותו בדברים כזבים, כמו שמצינו ביהושע - בהלחמו עם עי ציוהו הקב"ה: שים אורב לעיר מאחריה להטעות האויב! ואין זה שום נדנוד איסור כלל כי זה בכלל כל הבא להורגך השכם להורגו, ומותר לעשות כל הצטדקות להורגו. וכן היתה כאן תועלת גדולה להטעות את פרעה שיסבור שרוצים ללכת רק דרך שלשת ימים כדי שעל ידי כך ירדוף אחר כך אחריהם על הים ויטבעו בים כאשר הטביעו את בני ישראל בים. ולכן היה היתר גמור להטעותו וכו' (ראה דרשות הר"ן סוף דרוש יא). וראה מאמרו של הרב אלחנן סמט שי' "ההונאה במשא ומתן עם פרעה" בספרו "עיונים בפרשות השבוע - סדרה ראשונה" עמ' 178 (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). ובאשר לחשש ההדלפה, ראה ראב"ע הקצר להלן (יא, ד) המבאר שבני ישראל ידעו שמדובר בשילוח מוחלט, מכל מקום שמרו הסוד.

2"אלהי ישראל". ולא "אלהי העבריים" כמו למעלה (ג, יח). (פ' שמות תשנ"ג) וראה "העמק דבר" להלן (ה, ג) ד"ה אלהי העברים נקרא עלינו. וראה מלבי"ם שם.

3רש"י ד"ה ואחר באו משה ואהרן וגו', אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן... ובסיני נפרע להם, ונגש משה לבדו וכו'. וקשה לי, והרי אהרן לא נשמט, ולמה אפוא לא ניגש עם משה בסיני? (פ' שמות תשל"ג)

4ועתה ראיתי שכבר שאל על כך רא"ם ("שפתי חכמים" אות י) והשאיר בצ"ע. ותירוצו של בעל "שפתי חכמים" אינו נראה לי כלל. (פ' שמות תשמ"ז) וראה "רש"י השלם" על אתר (הערה 2).

5והנה ראיית רש"י לעונשם של הזקנים קצת תמוהה, כי במקום להוכיח מן "ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו" (כד, ב) היה עדיף להוכיחו מן "ועלית אתה ואהרן" (יט, כד), שהרי שם לפחות נרמזת "מחיצה" נפרדת לאהרן, ואילו מן פיסוקו של רש"י משתמע שכל האחרים - כלומר להוציא משה רבנו ע"ה - הם שווים, וצריך לשאול, למה אהרן עמהם, והרי הוא לא נטש את משה? (פ' שמות תשנ"א)