ברכת אשר על התורה, שמות ו:ב

1וידבר אלהים. תרגם אונקלוס: ומליל יי. בלי נדר, אבדוק אם אמנם אין אונקלוס מבחין בין השמות הק', כי תמוה שדווקא כאן, במקום שהכתוב מקפיד, לכאורה, אונקלוס אינו מקפיד. ואכן, החל בשמות ד, ב, וכלה בשמות ו, ה מצאתי שימוש בשמות הקדושים לכאורה ללא אבחנה - פעם ה' ופעם אלהים, הן בפנייה מצד הקב"ה אל משה הן להיפך. (פ' שמות תשנ"ו, בים המלח) והרי תשובתו של הרב רפאל בנימין פוזן שי': הנושא מסובך מאוד, והרי קטע מתוך נספח שיבוא בספרי ("פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה): שם הוי"ה מתורגם בכל מקום כצורתו ואולם השמות "אלהים" ו"אל" מתורגמים בחוסר אחידות.

2שם הקודש "אלהים": יש שהוא מתורגם כצורתו כגון, "ויקרא ה' אלהים אל האדם" (בראשית ג, ט) - "וּקְרָא ה' אֱלֹהִים לְאָדָם"; "כי ה' הוא האלהים" (דברים ד, לה) - "אֲרֵי ה' הוּא אֱלֹהִים". ואולם רוב שמות הקודש "אלהים" מתורגמים גם הם בהוי"ה, כגון "בראשית ברא אלהים" (בראשית א, א) - "בְּקַדְמִין בְּרָא ה'". לתרגום "אלהים" בהוי"ה נאמרו שתי הצעות: (א) שלילת הריבוי ("נתינה לגר"). (ב) כבוד שמים ("נפש הגר"). הטעם השני הוא בהתאם למגמה הכללית בתרגום אונקלוס: שלא לתרגם בשווה מונחים המשותפים לקודש ולחול או גם לקדושה ולהבדיל לעבודה זרה. מכיון ש"אלהים" מופיע גם כשם חול, כגון "ויראו בני האלהים " (בראשית ו, ב), או להבדיל כשם עבודה זרה כגון " אלהים אחרים" (שמות כ, ג), הוצרך לתרגם כל שם קודש "אלהים" בשם הוי"ה כדי לקבוע את מעמדו כשם מקודש. יוצאים מכלל זה הם שלושת הפסוקים המדברים על בריאת האדם "בצלם אלהים" (בראשית א, כז; ה, א) או "בדמות אלהים" (בראשית ט, ו). עקב הרתיעה מתרגום "צלם" או "דמות", הניח אונקלוס ביטויים אלה בלשון המקרא מבלי לתרגמם.

3ואולם קשה לקבל טעם זה: מכיון ש"אלהים" כשם חול מתורגם בשינוי, כגון "ויראו בני האלהים " (בראשית ו, ב) - "בְּנַי רַבְרְבַיָּא "; "ואתה תהיה לו לאלהים " (שמות ד, טז) " לְרָב "; "ונקרב בעל הבית אל האלהים " (שמות כב, ז) "לִקְדָם דַּיָּינַיָּא " - יכול היה להניח כצורתו "אלהים" הבא כשם קודש.

4יותר מסתבר לתלות שינוי זה בשלילת הריבוי. היות שהנוצרים נסמכו על צורת הריבוי "אלהים" להוכחת השילוש, מתרגם אונקלוס "אלהים" בשם הוי"ה, צורת יחיד, כדי להוציא מלבם.

5לפי טעם זה, הצורך לתרגם בהוי"ה קיים רק כש"אלהים" בא כשם בפני עצמו, כי בכגון זה עלולים מינים לייחס לצורת "אלהים" כוונת ריבוי, לכן באלה תרגם בקביעות באמצעות הוי"ה כגון "בראשית ברא אלהים" - "בְּקַדְמִין בְּרָא ה'". כנגד זאת בצירופים "ה' אלהים" או גם "ה' הוא האלהים", סכנת הריבוי אינה קיימת כי צירוף השמות "ה' אלהים" מוכיח שמדובר בהוי"ה הנתפס כשם העצם האחדותי. לפיכך מתורגמים צירופי שמות אלה כצורתם. ואילו שמות "אלהים" הבאים בנטיה דוגמת "אלהינו" או "אלהיכם" - מאין אפשרות לתרגמם בשם הוי"ה, שאינו בר נטייה - מתורגמים בדרך מיוחדת: צורת הריבוי "אלהים" מוחלפת לצורת יחיד - "אֱלָהָא" - המקבילה ל"אֱלוֹהַּ". בהתאם לכך "אֱלֹהיכם" מתורגם "אֱלָהֲכוֹן", "אֱלֹהָי" - "אֱלָהִי" ו"אֱלהינו" - "אֱלָהַנָא".