ברכת אשר על התורה, שמות ח:יט

1"ושמתי פדת בין עמי ובין עמך". שאלתני ממן שתח' בשבת, מה בין מכה זו (ערוב) לקודמותיה (דם, צפרדע וכנים) שכאן מפורש שלא פגעה בישראל ובקודמותיה לא. כי הנה בדם לא נאמר מאומה בנדון, אף כי המדרש (שמות רבה ט, י) כן מבחין - "אמר רבי אבין הלוי ברבי, ממכת דם העשירו ישראל" וכו'. במכת צפרדע אפשר ללמוד על כך מן המשתמע (ז, כח-כט) "בביתך ובחדר משכבך... ובעמך ובתנוריך" וגו'. בכנים לא מצאתי כל רמז בנדון.

2ומכיון שהחילותי, המשכתי לבדוק, והרי מה שהעליתי. בדבר נאמר במפורש "והפלה ה'" וגו' (ט, ד). בשחין - "כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים" (ט, יא), כלומר - לא בישראל. בברד - "רק בארץ גשן... לא היה ברד" (ט, כו). בארבה - אולי אפשר להסיק מדברי הכתוב (י, ו) "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים", כלומר - לא בישראל. בחשך - נאמר במפורש "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (י, כג). ובמכת בכורות הדבר ברור ביותר.

3אל נכון אומרת המשנה באבות (ה, ד) "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים", והוא שניצלו מן המכות שבאו שם על המצרים. ברם, לפי הנ"ל קצת קשה, מנין להם לדורשים כך במשנה.

4ובאשר לענייננו, מה עניין לכּתוב - פעם להדגיש הבדלה זו בין ישראל למצרים במפורש, פעם ברמז ברור פחות או יותר ופעם להידרש לעניין זה. וצ"ע. (פ' וארא תש"ס) לשאלה זו נדרש רמב"ן, ובמכות בהן מצויינת הפליה, מבאר רמב"ן מדוע ראה הכתוב להדגיש את קיומה דווקא בהן. על ההדגשה במכת ערוב כתב רמב"ן (ח, יח) שבניגוד למכות הקודמות שהיו "עומדות" היתה זו מכה "משולחת" ועל כן הפלא שבה היה גדול יותר, החיות עלו והשחיתו כל דבר שעמד בדרכן, והנה נעצרו בגבול ארץ גשן, ואף בארץ מצרים - אם מצאו איש יהודי, לא הזיקוהו. להלן (ט, ג) במכת דבר כתב שהדגשת ההפליה בין מקנה ישראל למקנה המצרים באה משום שהיו מעורבים יחדיו במקום מרעה מחוץ לעיר. ועוד: ראוי היה על פי הטבע שהמגפה תתפשט ותפגע אף במקנה ישראל. במכת ברד (ט, כו) כתב שכיון שנטה משה ידו על השמים, ראוי היה שירד ברד גם על ארץ גושן, שאוירה ואויר מצרים - אחד הוא. במכת חושך אמנם רמב"ן לא ביאר, אבל חזקוני (י, כג) כתב: היה אור במושבתם - בארץ גשן אין כתיב כאן כמו במכות אחרות, הוא שאמרו רבותינו: שונה מכה זו מכל האחרות שאפילו כשהיה ישראל בבית המצרי במצרים, היה אור עמו. נמצא שבכל המכות הפלה ה' בין ישראל למצרים, אלא שהכתוב ציין את ההפליה במקומות בהם פלא ההפליה היה גדול יותר, כאמור.

5"ושמתי פדת בין עמי ובין" וגו'. ומתרגם אונקלוס וכן יונתן בן עוזיאל: פרקן. כלומר הצלה, והרי זה ביטוי קשה בשביל דבר המושם בין שניים, מכל מקום המשמעות מובנת, וכדברי בעל "אור החיים" הק': "...פירוש כשיהיו עמי ועמך עומדים בשוה יעשה ה' פדות לזה מבין זה - ולנכרי ישיך ולאיש ישראל לא ישיך". (פ' וארא תשנ"ט)

6ודברי "העמק דבר", אינם נראים לי, אבל נראים דברי ר' עמוס חכם ב"דעת מקרא" שההצלה היתה הסימן המבחין בין ישראל ובין מצרים, שהרי המצרים לקו וישראל נצלו. (פ' וארא תשס"א)