ברכת אשר על התורה, בראשית כד:יד

1"והיה הנער אשר אמר אליה" וגו'. מסתבר שרק ילידי המקום היו רשאים להשתמש בבאר, ולא זרים, שאם לא כן לא יובן, למה צריך העבד שישקו אותו ואת גמליו ולמה לא שתה והשקה בלא עזרה. וקצת מוזר שלא ראיתי, מי יאמר הנחה זו שבלעדיה קשה להבין את הפרשה. (פ' חיי תשס"ה) ואולי מעיד הדבר על רוחב ליבה של רבקה אשר נענתה לבקשת איש זר זה על אף הבקשה הבלתי הגונה. ומה שאליעזר נהג כך, זה כדי לנסותה.

2ד"ה ובה אדע, לשון תחינה, הודע לי בה. ע"כ. ור' ביאורו החשוב של בעל שפתי חכמים (אות ז). ור' ר"ע ספורנו המרחיב לפרש בכיוון זה גם את מאמרם ז"ל "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם" וכו' (חולין צה ע"ב), אך דומה שזה בניגוד לדברי ר' יונתן (תענית ד ע"א) שאליעזר שאל שלא כהוגן, ור' תורה תמימה על אתר (אות יז). ומ"מ דברי רש"י ור"ע ספורנו קצת דחוקים באשר לפשוטו של מקרא, ור' רמב"ן על אתר והם נוחים יותר. (פ' חיי תש"ן) ור' מאמרו של הרב יגאל שפרן בס' מרחבים ח"ז עמ' 201 - ניחושו של אליעזר לאור ההלכה. וכן נחמה ליבוביץ בעיונים עמ' 158.

3רש"י ד"ה כי עשית חסד, אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו וכו'. כמה חכם היה העבד. לא די לה להיות מן המשפחה, היא אף חייבת להיות הוגנת לו. ואולי רש"י רוצה ללמדנו חכמה זו, גם לנו? (פ' חיי תשנ"ה)